הוא חזר הביתה כעוס מאוד מהפגישה עם רב הקהילה. הוא מיהר לחדרו, שלף את כרך ה'שולחן ערוך' העתיק, פתח באחד העמודים ובזעם רב מחק מספר שורות בעזרת עיפרון מזדמן, עד שבלחץ המחיקה נקרע הדף. בחדר ישב ילדו הצעיר שהביט בו בעיניים פעורות והמראה שנגלה לעיניו הותיר בו רושם עז.
רפאל פרינץ (1802–1869) היה ממנהיגי קהילת ארנהם שבהולנד. למחייתו החזיק ברשת חנויות לשטיחים ובדי ריפוד, אך מתוקף מעמדו היה מעורב בניהול הקהילה, וזכה לתואר "פרנס ומנהיג". באחת השנים, ככל הנראה לקראת הימים הנוראים, רצה פרינץ להעביר ממשרתו חזן קבוע שלא היה מרוצה לקהל, וזאת בהתאם לפסיקת הרב משה איסרליש (הרמ"א) בהגהתו לספר "שולחן ערוך" (חלק "אורח חיים", סימן תקפ"א). להפתעתו הוא נתקל בהתנגדותו של רב העיר. למרות מעמדו הגבוה בקהילה, אל מול הרב לא היה לו הרבה מה לעשות, ואת זעמו בחר לבטא בצעד המוזר של מחיקת דברי הרב איסרליש, אולי כביטוי להתעלמותו של הרב ו"מחיקתו" את פסיקתו.
כרך ה"שולחן ערוך" הזה עבר בירושה לבנו ר' אליעזר ליפמן פרינץ, אותו בן שראה את אביו בשעת כעסו. במסגרת קליטת "אוסף פרינץ" – ספרייתו של הבן – בספרייה הלאומית, פגשתי בכרך הזה שבו אכן ניתן לראות בסימן תקפ"א מחיקה עזה בעיפרון שגם גרמה לקרע בדף. בשולי אותו דף ציין פרינץ הבן: "ע'[יין] בכריכת הספר".
ואכן בפנים הכריכה הקדמית כתב פרינץ את הסיפור כולו וחתם תחתיו את שמו "ליפמן פרינץ". את הסיפור הוא סיים בנימה מפויסת:
"ונשמת אבי ז"ל ונשמת הרב אב"ד [אב בית דין] אשר בלי ספק שניהם לש"ש [לשם שמיים] כוונו תהיינו צרורות בצרור החיים וצדקתם תעמוד לנו. הק' ליפמן פרינץ יצ"ו".
מיהו רב העיר שלא הסכים עם פרינץ?
אין בידי מידע מדויק, אך הנה ההצעה המסתברת ביותר. ראשית, ננסה למקם את זמן הסיפור. פרינץ האב נפטר בשנת 1869 (תרכ"ט), ואילו הבן נולד בשנת 1835 (תקצ"ה). מסתבר שהסיפור אירע כאשר הבן היה בוגר דיו כדי להבין את הסיפור, לא לפני גיל 10. לאור זאת יש למקם את הסיפור בין השנים 1845–1869.
באשר לזהות הרב, ככל שחיפשתי וגם שאלתי מומחים, לא מצאתי שם של רב מקומי בארנהם. עם זאת, באוצרותיה של ספרייתנו מצאתי קונטרס מזמורים ותפילות בשם "מזמור שיר חנכת הבית…" שנועד לחנוכת בית הכנסת החדש בארנהם, ונדפס באמשטרדם בשנת תרי"ג (1853). בפתיחה היפה של הקונטרס מזכיר העורך פעמיים את שמו של הרב נפתלי יעקב לימנס – "אב"ד ור"מ דק"ק ניימעגען והגלילות יע"א", אשר דרש ועודד רבות להוזיל כספים לבניית בית הכנסת החדש לאחר שהמשכן הישן צר מהכיל. לצדו מוזכרים מנהיגי הקהילה שביניהם גם רפאל פרינץ.
התמונה המתקבלת גם ממקורות נוספים היא זאת. ארנהם הייתה בירת מחוז חלדרלנד שבמזרח הולנד, ואילו העיר הגדולה במחוז הייתה ניימכן. בין השנים 1833–1876 כיהן הרב משה נפתלי יעקב לימנס כרב העיר ניימכן וגלילותיה, והקהילה היהודית בארנהם הייתה כפופה למרותו. עוד בחיי אביו, בשנת תרכ"ח (1868), יפנה גם פרינץ הבן ללימנס ויעיר לו על פסק שלו בדיני חציצה בטבילה שלדעתו נסתר מדברי ה"חכמת אדם". לימנס שלח לו תשובה המחזקת את הפסק שלו, והיא נדפסה לימים בספר "פרנס לדורו – התכתבות אליעזר ליפמן פרינץ עם חכמי דורו", שממנו שאבתי מידע נוסף על פרטי הפרשיה.
בנימה אישית אציין את ההתרגשות מול גילוי סיפורים מפתיעים כאלו בתוך ספרים אילמים, מול תחושת גילוי הרגשות הסוערים שהושקעו בדפי הספרים. כמי שנשוי לאחת מצאצאי פרינץ וגם מכיר ענפים אחרים של המשפחה, אני מכיר מקרוב את אופיים הנינוח להחריד, ואין לי ספק שאכן פרינץ האב פעל אך ורק לשם שמיים…
