כבר בתקופת המשנה והתלמוד התמחתה התרבות היהודית בתיעוד הקביעות ההלכתיות והתפיסות הדתיות של רבנים. על חייהם האישיים – המסורת יודעת להגיד פחות. הרבה פחות. לעתים כמעט כלום או ממש כלום.
לעיתים נוכל למצוא הצצות מפתיעות לנבכי נפשם של כמה מההוגים החשובים שקמו לעם הזה, למשל המכתבים ששלח הרמב"ם ובהם תיעד את המשבר האיום שפקד אותו לאחר מות אחיו דוד. מלבד העובדה שמדובר בהבלחות אקראיות, הצצות שכאלה לא תמיד או בהכרח משקפות את מה שמתחולל בתוך נפשו של אדם פנימה – פשוט משום שלעדויות מן הסוג הזה תמיד יש נמען חיצוני.
לכן, המקרה של רבי יוסף קארו והיומן שהותיר אחריו הוא מקרה ייחודי ומרתק – מכיוון שלא היה אמור להתפרסם לעולם.
במסורת היהודית רבי יוסף קארו ידוע בראש ובראשונה כמחבר של היצירה המונומנטלית "השולחן ערוך". מדובר באחד מהניסיונות המקיפים והשיטתיים ביותר לסכם את כל ההלכה – במקום אחד. קארו לא היה הראשון שלקח על עצמו מלאכה זאת, "משנה תורה" לרמב"ם הוא פרויקט דומה ומוכר ביותר, אך בעוד שההשפעה של המשנה תורה גדולה ביותר – גם על הפסיקות של יוסף קארו בספרו שלו, ה"שולחן ערוך" הפך ברבות השנים לספר שממנו ממליצים רבנים רבים לגזור הלכות עבור היהודים הספרדים. במקביל, הפירושים המקיפים ביותר על השולחן ערוך נכתבו על ידי למדנים 'אשכנזים' במזרח אירופה.
העבודה על שולחן ערוך קנה לרבי יוסף קארו את המקום המרכזי שלו במסורת היהודית והעניק לו כבוד והערכה עצומים עוד בימי חייו. מה שלא היה ידוע בזמן שעבד על הפרויקט הזה, היא המידה שבה השפיעה דמות מסתורית אחת על יצירתו ועבודתו. היא לא בהכרח העניקה לו תובנות חדשות, אלא דרבנה אותו בראש ובראשונה להמשיך ולעבוד. לא לוותר ולא להפסיק "אף לא שעה ביום" מללמוד ולהגות בתורה.
רק אחרי מותו התגלה היומן שבו תיעד את ההתגלויות היומיומיות, כמו גם הליליות, של אותה ישות שלה קרא רבי יוסף קארו בשם "המגיד".
רבי יוסף קארו התנסה בהתגלויות משלב מאוד מוקדם בחייו. כבר באיגרת אלקבץ המפורסמת שחיבר רבי שלמה אלקבץ מתואר כיצד במהלך תיקון ליל שבועות שקיימו חבורת מקובלים בסלוניקי שביוון, פרץ קול אישה בוכייה מגרונו של רבי יוסף קארו. הקול הזה, שזוהה כקול השכינה בידי החבורה, הפציר בנוכחים לעלות לארץ ישראל. קארו נענה לדרישה המפתיעה, ובשנת 1536 (ה'רצ"ו) קבע את מקום מושבו בעיר צפת כשהוא קרוב לגיל חמישים.
לא ידוע מתי ובאיזו תדירות הופיעה אותה ישות בפני רבי יוסף קארו. גם טיב ההתגלות לא תמיד ברור. לעתים היא דיברה אליו כקול פנימי, לעתים – כמו באותו תיקון ליל שבוע מפורסם – היא פרצה מתוך גרונו. היא גם הופיעה בחלומותיו, ומספר פעמים כישות ממשית – בצורת אישה או ספר.
מה שכן, אפשר לחוש מהיומן היא דינמיקת היחסים המיוחדת שהתפתחה. דינמיקה של עידוד ונזיפה.
"להיזהר מלהרהר בשום רגע כי אם במשנה ותורה ומצוות, ואם תבוא איזה מחשבה אחרת – לגור בה"
פתיחת אחת ממהדורות "מגיד מישרים
וכך, הרב יוסף קארו, שחש ובצדק שעל כתפיו נחה מלאכה אדירה, קיבל אישוש מהמגיד שלמעשיו אין רק השפעה על הארץ – אלא על כלל העולמות הקבליים, כולל זה העליון מכולם.
ולמרות החשיבות הגדולה שייעד המגיד לרב, הוא דאג גם לשמור אותו צנוע, ישר ורך בדיבורו. בסעיפים ח' עד י' באותה מהדורה ציין קארו עוד אזהרות ותיקונים עבור עצמו:
ח) להשיב מענה רך לכל אדם.
ט) שלא להתגאות כלל רק מאד מאד הוי שפל רוח.
י) לנהוג דרך צניעות אפילו עם אשתו.
כפי שההלכה היהודית מקדדת כמעט כל התנהגות אנושית שניתן לעלות על הדעת, כך גם המגיד הלך ופרט כמות אדירה של אזהרות ואיסורים לרמה נזירית ממש. "בעת המאכל להרהר במשנה", "להיזהר מלהתענג עונג בשר גם בעת המאכל והמשתה", "שלא לאכול אחר הסעודה יותר מראוונדש אחד ומאבטיח אחד, ומענבים וצימוקים עשרים במספר." וכך הלאה והלאה.
בשיחה שקיימתי עם החוקר ד"ר רוני ויינשטיין, שחיבר ספר חשוב על מפעלו ההלכתי של רבי יוסף קארו, ניסיתי להבין כיצד שירתה אותה ישות את רבי קארו בקיום מפעל חייו. התשובה של רוני נגעה בהיבטים שונים של אותה עזרה משמיים: נגיד שלמד ב"משנה תורה" של הרמב"ם, המגיד היה מעת לעת מתגלה ומחמיא לרב על הלימוד שלו ומעודד אותו שהרמב"ם בכבודו ובעצמו אהב את הלימוד הזה ואת המסקנות שאליו הגיע קארו בעקבותיו.
עוד היה משדל אותו, כפי שראינו, להמשיך וללמוד תמיד. היות שמדובר בישות הקשורה קשר הדוק עם העולמות העליונים, הצידוקים שלה תמיד היה גדולים בהרבה מקארו עצמו:
"ואהיה זהיר מלהפריד אפילו רגע אחד ממני וממשנתי ויראתי ותורתי, כי אילו היית יודע כמה עולמות מתפסדות על ידך בעת שאתה מפסיק מלהרהר בדברי תורה לא היית מפסיק אפילו רגע אחד"
אחת הנזיפות המקובלות של המגיד: הפסקת הלימוד והכתיבה פוגעות בכל העולמות
אזהרות נוספות נגעו לרצון של השטן – לא פחות – להדיח את הרב מלימוד תורה:
"ובכן היזהר מסמא"ל ונחש ויצר הרע הרודפים אחריך לקבל כוונותיך לבטלך מהתפילה, רק ייחד לבבך לעבודתי ותהיה הולך אלי. וכבר הודעתיך כמה אתה צריך לנהוג בשפלות שלא לכעוס על שום דבר בעולם."
השטן הנחש ויצר הרע מבקשים לבטל את לימוד התורה של רבי יוסף קארו, כך לפי המגיד
דף השער של המהדורה הראשונה של "מגיד מישרים", לובלין-ונציה ה'ת"ו-ה'ת"ט
בצד האזהרות הללו ניתנות גם הבטחות רבות לשכר. "אם תתנהג על פי מנהגותי", סיפר המגיד לרב, "ואתן לך עוד מאישה הכשרה וצנועה זו בן חסיד וחכם". עם זאת, הרגעים המרהיבים באמת ביומן נוגעים למה שקורה לרבי יוסף קארו בשמיים ולמה שמובטח שיקרה לו.
המגיד לא היה הכתובת היחידה לשלל הגילויים והחידושים ההלכתיים שנפרשו בפניו. מסלול נוסף היה עליית הנשמה, מסלול שגם רבנים חשובים אחרים בדורות הבאים – דוגמת הבעש"ט – התמחו בו. במסגרת אותה עליית נשמה היה רבי יוסף קארו עולה השמיימה ולומד תורה, הלכה וקבלה יחד עם רבנים חשובים שכבר הלכו לעולמם, כמו גם דמויות מקראיות וחוץ מקראיות מן המסורת היהודית.
בעוד שאותה עליית נשמה נקראת לא פעם בשם חלום, חוקרים מעריכים כיום שלא מדובר בחלום ליל המוכר לנו, אלא בטכניקה מדיטטיבית שמתרחשת באזור הדמדומים שבין ערות גמורה לחלום – המכונה בלעז בשם היפנגוגיה (Hypnagogia).
במסגרת עליות הנשמה של רבי יוסף קארו, וההבטחות של המגיד אליו, הגיע הרב אל גן-העדן כחתן אל חופתו. הוא התקבל בהערכה, אהבה, אפילו הערצה בידי כל שרשרת הדורות שקדמה לו. את הקטע הנפלא הזה תוכלו למצוא בסוף הכתבה.
בתולדות הקבלה מוכרת העיר צפת בעיקר בהקשר לחוג המקובלים שקיבץ סביבו האר"י, חוג שלמד מפיו ושהמשיך לפעול בצפת גם לאחר מותו בטרם עת כשהוא מפתח את הרעיונות שהספיק האר"י ללמד. חברי חוג המקובלים הזה לא יכלו היה להתעלם מהנוכחות של פוסק הלכה ורב כה חשוב כמו רבי יוסף קארו בעירם. הוא אמנם היה מבוגר בכמה עשורים ממרבית בני אותו חוג, אך ברור שהם ביקשו לשאת חן בעיניו. רבי חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר"י, אף תיעד ביומנו המיסטי הפרטי כמה וכמה חלומות שבהם רבי יוסף קארו הכתיר אותו, את ויטאל, כממשיכו ואולי אף כגואל ומשיח של עם ישראל.
בזמן שויטאל חלם שקארו מכתיר אותו כמשיח, קארו עצמו היה עסוק בדיאלוג אינטימי לגמרי עם המגיד שלו – עיסוק שלא חלק עם אף אחד. ספק אם היה נהנה לגלות שהיומן הפרטי וכנראה הסודי שחיבר לעצמו התגלה לאחר מותו והתפרסם ברבים. מצד שני, אילו רצה בסודיות גמורה, אולי היה מקפיד להשמיד אותו לפני שיתגלה.
כתבה זו מבוססת בין היתר על שיחה מרתקת שקיימתי עם ד"ר רוני ויינשטיין בפודקאסט ספריית בבל.
אני מודה לרוני על עזרתו גם בחיבור הכתבה.
והנה כמובטח, תיאור הגעתו והתקדשותו של רבי יוסף קארו בשמיים, בתרגום לעברית (המקור בארמית):
והנה מזומן לך ז' חופות זו לפנים מזו, ושבע חופות אחרות זו למעלה מזו, ובחופה הפנימית והעליונה ז' נהרות של אפרסמון טוב כולם שם, ומתקנים לך כיסא של זהב בז' מדרגות וקבועים בה כמה מרגליות ואבנים טובות. והנה כל הצדיקים ילוו אותך וישוררו לפניך עד שתגיע לחופה הראשונה, ושם ילבישו אותך לבוש שני של כבוד, וכן בכל חופה וחופה, עד שיכניסו אותך בחופה אחרונה ימצאו עליך ארבעה עשר לבושי כבוד, ואחר כך יעמדו שני צדיקים מאלו שמלוים אותך, ויעמדו א' לימינך וא' לשמאלך כשושבינים לחתן ויעלו אותך לכיסא, ובזמן שתתחיל לעלות ילבישו אותך לבוש כבוד על י"ד הלבושים שעליך באופן שימצאו עליך ט"ו לבושי כבוד, ובזה יושיבו אותך על הכיסא. ויקחו את הכתר התלוי ויניחו אותו בראשך ותשב על הכיסא ואחד יעמוד מימינך ואחד יעמוד משמאלך, וכל אלו הצדיקים ישבו סביב ויהיו נושאים ונותנים עמך בדברי תורה, וכך יהיה עד תשלום שמונים ומאת יום […] ואחר כך תעשה לכל הצדיקים שבגן עדן משתה של תורה, שבעה ימים תדרוש אתה לבדך בדברי תורה שלימדתיך בעולם הזה ושאלמד אותך באלו שמונים ומאת יום.
ואחר כך יעמדו כל הצדיקים וינהיגו אותך לפניהם כמו חתן, וכולם ילוו אותך וילכו אחריך, וקצתם הולכים לפניך ומכריזים ואומרים תנו כבוד לבן הקדוש של המלך העליון ותנו כבוד לדיוקן המלך. וכולם מזמרים ומשוררים עד שיביאו אותך למקום של שלוש עשרה נהרות של אפרסמון, ואתה טובל בתחילה ובכך יסורו ממך לבוש ראשון מאלו שאתה לבוש, וכן בשני וכן בשלישי וכן בכולם, עד שכאשר אתה תטבול בי"ג נהרות הנה יעברו ממך י"ג הלבושים, ואחר כך הנה נהר דינור נמשך ויוצא ותטבול בו ויסור ממך לבוש י"ד, וכאשר יסתלק ממך, הנה מזומנים לבושי כבוד לבנים וילבישו אותך. והנה מיכאל הכהן הגדול מזומן להעלות נשמתך לפני הקב"ה. ומכאן ואילך אין רשות לגלות, כי "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו" (ישעיה סד ג).
