מחשבה רווחת היא בין חובבי כתבי יד שכדי לגלות דברים חדשים צריך לחטט בגניזות עתיקות ולשוטט בעולם. נדמה כי עליהם כתב המשורר: יש אנשים שתמיד מחפשים, יש אנשים שתמיד מגלים, יש אנשים שמטפסים על הרים, ויש כאלה שגומאים מרחקים.
אבל אני אוהב להיות בבית עם הספרים הישנים, כי התגליות הגדולות ביותר מסתתרות שם, בין הספרים הישנים שבבית. הגניזה הגדולה בעולם נמצאת במחסני כתבי היד של הספריות הגדולות. כתבי יד שלא זוהו בעבר או שהייתה טעות בזיהויים, מהווים מקור פורה לגילויים חדשים שחשיבותם רבה.
כתב יד מספר 701 באוסף הברון גינצבורג, האוסף ששייך לספרייה הלאומית אך בנסיבות מצערות מעוכב עדיין בספריית המדינה במוסקבה, היה רשום בקטלוג שלנו כ"שיטה על מסכתות יומא, סוכה ופסחים" מאת משה בן מרדכי כולי.
אם תחפשו פרטים אישיים על המחבר הזה סביר להניח שלא תמצאו דבר, משום שאיש כזה לא היה ולא נברא. מקור הטעות הזו הוא משכיל ליטאי בן המאה ה-19, שככל הנראה לא היה מגדולי המומחים לכתבי יד מרוקאים.
שניאור זק"ש (1816-1892) היה חוקר עברי מאנשי תנועת ההשכלה באירופה, ששימש כמורה וכספרן בביתו של הברון יוסף גינצבורג בפריס.
באוסף קאופמן שבאקדמיה ההונגרית למדעים נמצא הקטלוג שערך זק"ש לאוסף הספרים של הברון גינצבורג, ובראשו כתוב:
בית יוסף, הוא רשימה מכל הספרים היקרים כתבי יד הנמצאים באוצר נחמד של הרב הגביר המרומם […] יוסף יוזל גינצבורג נ"י הי"ו, ובניו הגבירים […] נפתלי הירץ […] וכבוד אחיו […] אוריה נ"י. רשום בכתב אמת בקיצור נמרץ מאד, ממני הצעיר בישראל שניאור זק"ש".
את כתב יד מספר תש"א [701] תיאר זק"ש במילים הבאות:
"שיטה על יומא ועל סוכה ועל מסכת פסחים. אחרי תום מס' יומא כתוב: זהו מה שחנן ה' את עבדו מרדכי כו' (נמצא כולי שם משפחה) בהר"ר מ"ו יוסף זלה"ה במ' (במסכת) זו, וא"כ הוא המחבר. והמרשים שלפני כתב: לא נודע המחבר מי".
על פי דברים אלו נרשם בקטלוג הספרייה, תוך שיבוש דברי זק"ש, כי המחבר הוא משה בן מרדכי כולי. השערתו של זק"ש הפכה אם כן אצלנו לעובדה מוגמרת; מרדכי כו' הוא מרדכי כולי.
למעשה בכתב היד כתוב: מרדכי בי', ומי שמצוי בכתבי היד ממרוקו יודע שזהו קיצור השם בירדוגו. המחבר אפוא הוא אחד מגדולי הרבנים במקנס ר' מרדכי בירדוגו (נפטר 1762), הידוע בכינוי הרב המרבי"ץ.
חידושיו של הרב בירדוגו על התלמוד הבבלי נדפסו לאחרונה בשם 'תורת המרבי"ץ' (אהבת שלום: ירושלים תשע"ז), מתוך כתב יד אחר השמור היום בספריית מכון בן-צבי, אבל החידושים המצויים בכתב יד גינצבורג נשארו בחוץ בגלל הזיהוי השגוי. אפשר בקלות לדמיין את ההתרגשות שהייתה מתפשטת בין האספנים אם היה מופיע באחד מבתי המכירות הפומביות כתב יד חדש של הרב המרבי"ץ, ולחזות את המחיר שאליו יטפס הפריט. והנה בתוך האוספים הוותיקים והידועים לכל מתגלה כתב יד שכזה.
גם בעולם כתבי היד אפוא האוצרות אינם טמונים תחת גשר רחוק, אלא ממתינים לגילוים על המדף אצלנו בבית.
אני מודה לעמיתי ישראל דוביצקי על עזרתו הרבה בבירור העניין.
