כארכיונאית, אני מחזיקה ומקטלגת דרך קבע מסמכים היסטוריים. המקצוע שלי מחייב אותי לשמור על מידה מסויימת של ריחוק מן החומר, כדי שאוכל לבצע את עבודתי כהלכה ולא להיות מוסחת מהפוטנציאל המחקרי הטמון בו. אך ישנם מקרים בהם ריחוק כזה פשוט אינו אפשרי. כמו במקרה בו נתקלתי בכתב היד של השיר שהציל את חייו של אברהם סוצקבר.
תיק ארכיוני מספר Arc 4* 1565 2 397, שכותרתו כל נדרי, שמור בתוך אוסף של טיוטות שירים של סוצקבר בכתב־יד, רובן משנות השמונים של המאה העשרים. אולם דפי החוברת הזו נושאים משקל היסטורי רב, והם המפתח להצלתם של שני אנשים מידי הנאצים. הסיפור ההיסטורי המרתק הזה שמור בארכיונו של אברהם סוצקבר, ועליו אספר.
אברהם סוצקבר מוכר כאחד מגדולי משוררי היידיש של המאה ה-20, ממקימי "בריגדת הנייר" [התארגנות של כמה מתושבי גטו וילנה להסתרת פריטים מאוצרות התרבות היהודיים] בגטו וילנה ופעיל בפרטיזנים. הוא נולד ב-1913 בסמרגון, עיירה ליד וילנה, שהייתה אז חלק מרוסיה הצארית, ונפטר בתל אביב בשנת 2010. הוא החל לפרסם את שירתו בראשית שנות השלושים בווילנה, כחלק מקבוצת הספרות היידית יונג־וילנה (וילנה הצעירה). בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נישא לאשתו פריידקה, שהייתה אף היא פעילה בזירה התרבותית היידית.
בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה, סוצקבר ואשתו הצליחו להימלט מגירוש וממוות, אך לבסוף אולצו לעבור לגטו וילנה בספטמבר 1941. לאורך כל התקופה המשיך סוצקבר לכתוב שירה, והיה מעורב בארגון אירועי תרבות ופעילויות לצעירים ולמבוגרים בגטו. במקביל, הוא ואחרים נאלצו לעבוד בעבודת כפייה כחלק ממאמץ הנאצים לגזול ולאסוף אוצרות תרבות יהודיים. יחד עם אינטלקטואלים נוספים – בהם שמרקה קצ'רגינסקי, רוכל קרינסקי, הרמן קרוק ונעמי מרקלס – שובץ סוצקבר ליחידת עבודה שתפקידה היה למיין כתבי־יד יהודיים ומסמכים אחרים. עליהם היה להחליט אילו פריטים יישמרו עבור המוזיאון שהנאצים תכננו להקים עבור העם שהם מתכננים להכחידו, ואילו מהפריטים יושמדו – כאשר הרוב הגדול של מה שנבזז נידון להשמדה.
סוצקבר וחבריו ניסו לחלץ מהשמדה כמה שיותר פריטים על ידי הסתרתם, או בהברחתם אל תוך הגטו שם נקברו בחשאי, בתקווה שיימצאו לאחר המלחמה. הם אף הבריחו ניירות פסולת לשימוש הפרטיזנים ולפעילות תרבותית בגטו. חבריהם למחתרת כינו אותם "בריגדת הנייר". כאשר פעילות המחתרת התעצמה וארגון הפרטיזנים המאוחד (FPO) נוסד בינואר 1942, השתמשו סוצקבר וחבריו בניסיונם בהברחת מסמכים כדי להבריח נשק אל תוך הגטו.
מעשה התנגדות ייחודי יותר לסוצקבר, היה השירה. הוא סיפר כי דווקא אז הוא מצא את עצמו כותב שירה, יותר מתמיד, ושנותיו בגטו היו מן הפוריות ביותר ביצירתו. הוא היה מחבר את שיריו בחשאי, אחד הידועים שבהם הוא כל נדרי שמתוארך בתחתיתו: "גטו וילנה, הושלם ב־6 בפברואר 1943".
אף שסוצקבר ידוע בעיקר בשירתו הלירית, כל נדרי בולט ביצירתו כשיר אפי. הוא מבוסס על אקציית יום הכיפורים בגטו וילנה שהתרחשה ב־1 באוקטובר 1941, שבה אספו הנאצים כ־3,900 יהודים מהגטו ורצחו אותם ביער פונאר הסמוך. סוצקבר העניק לשירו את שמו של פיוט הפתיחה של יום הכיפורים – כל נדרי. הוא הציג את השיר בפני החוג הספרותי “איגוד סופרי הגטו”, שממנו קיבל בעבר פרס על שירו דאָס קבר קינדר ("ילד הקבר") שכתב לאחר שנולד לו ולאשתו בגטו תינוק שנרצח זמן קצר לאחר לידתו על ידי הנאצים.
הפואמה כל נדרי, המשתרעת על פני עשרים עמודים בגרסתו המודפסת, נפתחת בתיאור האקציה והעמידה היהודית:
כל – נדרי / אברהם סוצקבר, בתרגום טובה נווה
(מְסֻפָּר עַל יְדֵי שׂוֹרֵד שֶׁפָּגַשׁ אֶת בְּנוֹ בְּאַקְצְיָה השנייה של גטו וילנה.
שם גם חזה ברציחתו על ידי קצין הגסטאפו בסתיו 1941)
הוּבַלְנוּ
בִּכְלוּב לְאֹרֶךְ שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ סִמְטָאוֹת
וּמִשָּׁם נִגְרַרְנוּ, מֵאוֹת וַאֲלָפִים.
כְּמוֹ בָּשָׂר נָע קוֹדֵחַ
נִזְרַקְנוּ לְבַעֲלֵי חַיִּים…
שָׁכַבְנוּ בְּמַרְתְּפִים
וּבְבוֹרוֹת,
בַּמְּחִלּוֹת מְקֻמָּרוֹת
תַּת-קַרְקָעִיּוֹת.
אֵם וּבְנָהּ
וְיֶלֶד שֶׁאָמוּר הָיָה לְהִוָּלֵד.
כָּךְ הָיִינוּ, מִקְלַעַת מוּזָרָה אַחַת
קוֹדַחַת
קְרוֹבָה לַהִתְפּוֹצְצוּת.
העותק של כתב היד כל נדרי השמור בארכיוני הספרייה הלאומית נכתב על ניירות ממוחזרים. בסוף החוברת ניתן לראות שרידים מ“חייהם הקודמים” של הדפים – כתב בעברית וכתב לטיני בזוויות משונות, בהתאם לאופן שבו נגזר הנייר מחדש ליצירת החוברת. אלו היו דפים שסוצקבר הבריח אל הגטו מתוך אוסף כתבי־היד של הנאצים, תוך סיכון חייו. השיר עצמו כתוב בכתב־יד ברור ומוקפד, למעט כמה תיקונים, והועתק בידי נעמי מרקלס.
Oב־12 בספטמבר 1943 נמלטו סוצקבר ופריידקה עם פרטיזנים נוספים אל יער נארוץ' והצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטית בפיקודו של הקולונל פיודור מרקוב. פחות משבוע לאחר בריחתם, בין 16 ל־23 בספטמבר, חוסל גטו וילנה. מבין אחד־עשר אלף היהודים שנותרו בו, חלק נרצחו בפונאר ואחרים נשלחו למחנות השמדה ולעבודת כפייה. במהלך ששת החודשים שבהם שהה ביער, החליט סוצקבר לנסות להבריח את השיר הזה אל המשורר היידי פרץ מרקיש במוסקבה, בתקווה שאם הוא עצמו לא ישרוד – לפחות שירו ועדותו מתוך הגטו יישארו אחריו.
על הכריכה הפנימית הקדמית של החוברת מופיע מכתב בכתב־ידו של סוצקבר, מתוארך ל־15 בדצמבר 1943:
"קורא יקר!
אתה, כאדם נורמלי, שעבורו השם 'גטו וילנה' הוא רק מושג ערטילאי ולא מציאות מגובשת, השיר 'כל נדרי' ודאי לא ישפיע עליך כפי שהיה משפיע על מי שעבר בעצמו את זוועות התקופה המתוארת. אך איני יכול לצרף כעת לפואמה את הביאור הראוי. קראו אותו מתוך שכנוע – שהכול אמת. אמת שהיא גדולה מדי מלהפוך לספרות, אך אם בכל זאת נהפכה לספרות – הספרות חזקה מן המוות.א. סוצקבר
בריגדת מרקוב
15.12.1943"
לאחר שכתב את המכתב, מסר סוצקבר את החוברת לאחד המבריחים של הפרטיזנים, שייקֶה גרטמן, בצירוף הוראה לוודא שתגיע למרקיש. בדרך נס היא אכן הגיעה, ומרקיש – שהיה גם חבר הוועד המנהל של הוועד היהודי האנטי־פשיסטי – הציג אותה בישיבה של הוועד במוסקבה. שמו של סוצקבר לא הוזכר, כדי שלא למשוך את תשומת לבם של הגרמנים אליו. לאחר הצגתה, שלוימה מיכואלס, יושב־ראש הוועד ושחקן ובמאי יידי, ויוסטאס פאלצקיס, נשיא ליטא הגולה, שהיה גם משורר והכיר את סוצקבר, השתמשו בשיר כדי לשכנע את השלטון הסובייטי להציל את סוצקבר, משום שהוא עד חשוב לזוועות שביצעו הנאצים.
ב־12 במרץ 1944 התקבל בבריגדת מרקוב שידור רדיו ולפיו מטוס סובייטי נשלח לחלץ את אברהם ופריידקה סוצקבר ולהביאם למוסקבה. הם קיבלו נקודות ציון סודית למפגש עם המטוס. ב-2 באפריל 1944 כבר היה סוצקבר במוסקבה ונשא דברים בפני אסיפה גדולה של הוועד היהודי האנטי־פשיסטי. לימים אכן הפך לעד חשוב נגד הנאצים, והופיע כעד מומחה מטעם המשלחת הסובייטית במשפטי נירנברג. סוצקבר היה מן היחידים שהעידו בעל־פה במשפטים – והיה היהודי היחיד שעשה זאת. ב־27 בפברואר 1946 מסר את עדותו בעמידה, כמחווה אישית של אמירת קדיש על המתים.
החוברת שאפשרה את הישרדותו, ושמורה כיום בארכיוני הספרייה, עשויה מחומרים שסוצקבר הבריח לגטו תוך סיכון חייו – הן המילים והמחשבות והן הנייר עצמו. היא הועתקה בכתב־יד יפהפה בידי הפרטיזנית נעמי מרקלס הוברחה מן הגטו ולבסוף הגיעה לוועד היהודי האנטי־פשיסטי במוסקבה, שם נבדקה והוצגה בפני השלטון הסובייטי. כל ההיסטוריה, המאבק וההתנגדות הללו מרוכזים בחוברת אחת, שהופקדה ושמורה בספרייה הלאומית של ישראל.
חוברת כל נדרי נתרמה לספרייה יחד עם אלפי פריטים נוספים מארכיונו האישי של סוצקבר.
בשנת 1983 קיימה הספרייה הלאומית של ישראל תערוכה לציון יום הולדתו ה־70 של סוצקבר, והחוברת הוצגה בה, כמובן. ספר התערוכה, שיצא לאור בעברית וביידיש, כולל תיאור של החוברת וכן תעתיק ותרגום לעברית של הפנייה המרגשת של סוצקבר אל הקורא.
בשנת 2013 הוזנו נתוני כרטיס הקטלוג למערכת הממוחשבת. תפקידי הנוכחי, היה לעדכן את נתוני האחסון והקטלוג של ארכיון סוצקבר, כדי להקל על איתורו בחיפוש דיגיטלי של קטלוג הספרייה, להכינו לדיגיטציה ולהבטיח את שמירתו לדורות הבאים.
לאחר שסיימתי את עבודתי על חוברת כל נדרי, שלחתי אותה לצוות השימור של הספרייה הלאומית, שחיזק אותה במקומות שבהם החלה הכריכה הידנית להתרופף. למען האמת, העובדה שחוברת שיוצרה במחתרת בגטו וילנה החזיקה מעמד שמונים שנה היא מרשימה ביותר. מן השימור עברה החוברת לצוות הדיגיטציה, שם נסרקה בקפידה, ברזולוציה גבוהה. סריקה מלאה של התיק זמינה כעת למבקרי הספרייה. חוברת שיריו של סוצקבר, שהוכיחה הלכה למעשה כי הספרות גוברת על המוות, שמורה כעת בשתי צורות – פיזית ודיגיטלית.
סיפורו של סוצקבר אינו מסתיים בכל נדרי. לאחר השואה הוא המשיך לנהל חיים פעילים ומלאים. הוא לא חדל מכתיבת שירה, ובשנותיו המאוחרות החל לכתוב גם פרוזה (מעבר לזיכרונותיו מן השואה). סוצקבר שב לווילנה לאחר שחרורה בידי הסובייטים, ובסיוע שותפו למחתרת שמרקה קצ'רגינסקי מצא את חומרי התרבות שהסתירה “בריגדת הנייר” במקומות מחבואם בגטו. לאחר מכן חיו הוא, פריידקה ובתם התינוקת ריינה זמן קצר בפולין ובצרפת, לפני שעלו לישראל בשנת 1947.
בשנת 1948 ביקש סוצקבר את סיוע ההסתדרות בהקמת כתב העת הספרותי היידי די גאָלדענע קייט, שפעל בין השנים 1948–1995. לאורך כל חייו היה דמות תרבותית פעילה: כתב שירה וסיפורים קצרים, נסע ברחבי העולם וקיים קשרי מכתבים עם סופרים רבים מצרפת, פולין, קנדה, ארצות הברית, מקסיקו, דרום אפריקה ועוד. ארכיון סוצקבר כולל התכתבויות וטיוטות ספרותיות של יוצרים כגון יצחק בשביס־זינגר, אלי ויזל, רות ויס, אהרן גלנץ־לייליס, אידה מייז ומארק שאגאל. כתביו תורגמו לשפות רבות, ובהן אנגלית, עברית, צרפתית, רוסית, גרמנית ופולנית. עוצמת אמונתו התרבותית והגאונות הספרותית שלו ניכרות במורשתו.
שיריו של סוצקבר תורגמו לעשרות שפות והוא זכה בפרסים רבים, בהם פרס ישראל. סוצקבר הלך לעולמו בגיל 96 ונקבר לצד אשתו. הוא היה יוצר אדיר שהשאיר אחריו מורשת עניפה של שירה בשפה שאולי פחות מדוברת כיום בישראל אך יודעיה נשבעים שלשירתו קסם מיוחד איתו אי אפשר להתווכח. כל נדרי הוא הוכחה לכך ששירה מצילה ממוות, לא בצורה מטאפורית בלבד.
רשימת קריאה מומלצת:
