שירה מתורגמת | ערב של שירה רוסית

"כִּי זֶה בָּזֶה תָּלוּי – צוּרָה גַּם צְלִיל, / גַּם דְּבַשׁ גַּם פֶּרַח, כְּלִי וְגַם מִלּוּי." פואמה מאת ולדימיר נבוקוב בתרגום שי פורסטנברג

832 629 Blog

דינה הופמן, לרקוד עם העכבישים, קולאז' על הדפס מונח על מרצפת טראצו, 20X20 ס''מ, 2019

ערב של שירה רוסית

ולדימיר נבוקוב

מאנגלית: שי פורסטנברג 

"… היא כנראה הרכבת הטובה ביותר. גברת אתל וינטר מהמחלקה לאנגלית תפגוש אותך בתחנה ומשם…"

–       מתוך מכתב הממוען למרצה האורח

נוֹשֵׂא הַרְצָאָתִי לָכֶן הָעֶרֶב

לַמְרוֹת חֶלְקִיּוּתוֹ שׁוֹכֵן בַּכֹּל:

כְּשֶׁגְּדוֹת בַּזֶּלֶת מִתְגַּבְּרוֹת לִגְדֹּל

נָהָר יִנְקֹט לָרֹב רוּסִית בְּקֶצֶב,

כְּמוֹ יֶלֶד נָם אֲשֶׁר מַשְׁמִיעַ קוֹל.

עוֹזְרִי הַקָּט לְצַד פָּנַס הַקֶּסֶם

הַכְנֵס שְׁקוּפִית וְכָךְ הָאֲלֻמָּה

תַּקְרִין אֶת שְׁמִי וְעוֹד רוּחוֹת כָּמוֹהוּ

בְּאוֹת קִירִילִית שָׁם עַל הַמִּרְקָע.

לֹא לֹא, לְצַד שֵׁנִי. תּוֹדָה רַבָּה.

נוֹדַע, הַיְּוָנִי עַל כַּר מַרְגִּיעַ

מִנְּדִידַת הָעֲגוּרִים צָר אוֹת;

חִצָּיו חָצוּ שְׁקִיעָה, וְאָז לֵילוֹת.

חִבָּה לְעֵץ וְאֹפֶק הָרָקִיעַ,

עִצְּבוּ צִפּוֹר וְחֵץ מְחֻדָּשִׁים

עִם כַּוָּרוֹת וְעִם אִצְטְרֻבָּלִים.

כֵּן, סִילְבְיָה?

                       "לָמָּה דַּנְתָּ בְּמִלִּים,

                       כְּשֶׁרַק נִרְצֶה מֵידָע צָלוּי כָּלִיל."

כִּי זֶה בָּזֶה תָּלוּי – צוּרָה גַּם צְלִיל,

גַּם דְּבַשׁ גַּם פֶּרַח, כְּלִי וְגַם מִלּוּי.

לֹא רַק קְשָׁתוֹת – כָּל טוּר בְּשִׁיר נָטוּי

כְּמוֹ שִׁיר רוּסִי, אוֹ כְּמוֹ הִגּוּי נָפִיל,

קָמוּר כְּרֹאשׁ, גַּרְעִין וּפְנֵי הָאֶרֶץ:

בֵּיצִים צְבוּעוֹת, תִּפְרַחַת מִזְדַּהֶרֶת

אֲשֶׁר תִּבְלַע דְּבוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ,

צְדָפִים עִם אֶצְבָּעוֹן וּמְצוּלָה.

מָה עוֹד?

                       "מָה אֶצְלְכֶם נִגּוּן הַשִּׁיר?"

טוֹב, אֵמִי, הַפֶּנְטָמֵטֶר נִשְׁמָע

לְזָר אוּלַי כְּמִי שֶׁלֹּא מֵעִיר

צְלִיעָה שֶׁל יַמְבּ מֵחֹסֶר הַטְעָמָה.

אֲבָל הַקְשִׁיבִי רֶגַע בִּשְׁתִיקָה.

נִגּוּן נִפְתַּח. וְשָׁמָּה בַּמֶּרְכָּז

מִלָּה עֲקַלְּתוֹנִית וַאֲרֻכָּה.

הַצְּלִיל נִשְׁמַע, אַךְ בַּד בְּבַד נִרְמַז

עוֹד צֵל שֶׁל צְלִיל, וּצְלִיל שְׁלִישִׁי רַק אָז

מַכֶּה בַּגּוֹנְג, אַנְחַת אַרְבַּע עוֹלָה.

כָּל זֶה מַשְׁמִיעַ רַעַשׁ דֵּי מוּזָר:

נִפְתַּח לְאַט, כְּוֶרֶד אֲפַרְפַּר

מִסֶּרֶט מְיֻשָּׁן שֶׁל פֵּדָגוֹג.

חָרוּז עֲבוּר הַטּוּר הוּא זְמַן לַחְגֹּג,

וּבְרוּסִית, כְּמוֹ כָּל שָׂפָה, יֶשְׁנָם

מִסְפַּר זוּגוֹת קְבוּעִים. כְּמוֹ לְמָשָׁל,

הָאַהֲבָה תַּחְרֹז יָשָׁר עִם דָּם,

חֵרוּת עִם טֶבַע, עֶצֶב עִם חָלָל,

נָסִיךְ עִם טִיט, אֱנוֹשׁ עִם לְעוֹלָם,

בְּלִי סוֹף עִם לְבָנָה, אַךְ עִם חַמָּה,

חַיִּים, מִיתָה, מַשָּׁב וְשִׁיר אֵין מָה.

מֵעֵבֶר יָם שֶׁשָּׁם מַטִּי אָבַד לִי,

אֶשְׁמַע אוֹתָם שֵׁמוֹת טְלוּאִים צוֹנְפִים,

וּזְמַן הוֹוֶה יוֹרֵד אֵלַי בְּרֹךְ,

רוֹמֵס עָלִים, נִגְרָר לַמִּתְקַלְּפִים,

פֹּעַל נוֹזֵל בְּ־ili אוֹ בְּ־alha,

בְּרֵכָה שְׁחֹרָה שֶׁל קוֹל שֶׁצָּף בָּהּ L,

נִקְרוֹת אֵאוֹנִיּוֹת, אַלְטָאִי בַּלַּיְלָה,

מִמַּגָּעִי הַכּוֹס עוֹד תְּדַנְדֵּן,

אֲבָל כָּעֵת הִיא תְּכֻסֶּה, תָּמוּת.

                       "עֵצִים? חַיּוֹת? הִירַרְכְיַת אֲבָנִים?"

אַשּׁוּחַ, סִינְתִיָּה, ג'וֹאָן, לִבְנִים.

כְּזַחַל קָט קָשׁוּר בִּקְצֵה פְּתִילָה

לִבִּי מִפֶּגֶר שֶׁל עָלֶה נִתְלֶה

עוֹדוֹ קָשׁוּר, וְעוֹד אֶרְאֶה לִבְנֶה זֶה

נִצָּב דַּקִּיק עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,

וְאַשּׁוּחִים עוֹמְדִים בִּקְצֵה הַגַּן

בְּגַחֲלֵיהֶם זוֹהֵר עִנְבַּר הָעֶרֶב.

שִׁירֵינוּ רְדוּפִים חַיּוֹת שׁוֹנוֹת,

רִאשׁוֹן הוּא עוֹף הַשִּׁיר, כְּנַף רְנָנוֹת:

כְּמוֹתוֹ עֶשְׂרוֹת מִלִּים גָּרוֹן פּוֹצְחוֹת

בִּצְלִיל שׁוֹרֵק, כַּחְכְּחָנִי, פּוֹקֵעַ,

מַזְכִּיר חָלִיל, צִפְצוּף קוּקִית, רוּחוֹת.

נָדִיר לִמְצֹא תְּמוּרוֹת מְלֻטָּשׁוֹת;

בִּכְלָל אֵין לָנוּ עֵסֶק עִם הָאֹדֶם.

הַזֹּהַר פָּג וְגַם הַקִּמּוּרִים;

הָאוֹצָרוֹת גְּנוּזִים; וְלֹא נֹאהַב

וִיטְרִינָה שֶׁל צוֹרֵף בְּלֵיל סוּפָה.

כְּאַרְגוּס גַּב אֶפְקַח. נִרְדָּף בְּלִי הֶרֶף.

מִכָּל פִּנָּה עוֹקְבִים צְלָלִים שֶׁל שָׁוְא,

עוֹטִים זָקָן כְּמִין סוֹכְנִים שֶׁל חֶרֶשׁ,

כָּאן לְהַכְתִּים עַמּוּד שֶׁאַךְ נִכְתַּב

אוֹ לְעַיֵּן בְּכָל חוֹתָם נוֹסָף.

בַּחֹשֶׁךְ, תַּחַת חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת

עַד כִּי, בַּקֹּר מַשָּׁק רוֹטֵט, זְרִיחָה

תַּכְרִיז עַל הַתְחָלָה, יִשְׁהוּ בֵּינְתַיִם

אוֹ יִתְקָרְבוּ לַדֶּלֶת לְצַלְצֵל

בַּזִּכָּרוֹן וְאָז לִדְפֹּק בְּרִיחָה.

וְרַק אַזְכִּיר, בְּטֶרֶם פָּג הַקֶּסֶם,

אֶת פּוּשְׁקִין, הַגּוֹמֵא מֶרְחָב בּוֹדֵד

בְּכִרְכָּרָה, הוּא נָם, אָז הִתְעוֹרֵר,

הִתִּיר אֶת צַוַּאר אַדֶּרֶת הַנּוֹדֵד,

פִּהֵק, הִקְשִׁיב מָה הָרַכָּב זִמֵּר.

שִׂיחִים בְּחוּם־צָהֹב חַסְרֵי פִיגוּרָה,

מֵעַל מִישׁוֹר אֵין־קֵץ עֲבֵי אֵימִים,

בָּאֹפֶק שׁוּב הַטּוּר פָּגַע בְּטוּרָא,

רֵיחָם שֶׁל עוֹר וְדֶשֶׁא בַּגְּשָׁמִים.

וְאָז הַבְּכִי, סִינְקוֹפָּה (נֶקְרָסוֹב!)

תְּנוּעוֹת מַעְפִּילוֹת וּמִתְנַשְּׁפוֹת,

חוֹזְרוֹת, מִשְׁתַּפְשְׁפוֹת בְּמִין אוֹבְּסֶסְיָה,

מִכָּל חָרוּז לְחֵלֶק הֵן יָפוֹת.

הָאוֹהֲבִים יַחְדָּו בִּסְבַךְ הַגַּן,

חוֹלְמִים אָדָם, שִׁחְרוּר שֶׁל הַחַיִּים,

כַּמָּה כְּמֵהִים בְּאוֹר לֵילִי בַּגַּן

בּוֹ לֵב וְעֵץ גְּדוֹלִים מֵהַחַיִּים.

נָקֵל לִמְצֹא תְּשׁוּקַת פֵּרוּט נִרְחֶבֶת

אֶצְלֵנוּ. כִּי כָּל חֹלֶד הַמֻּזְכָּר

בִּידֵי הַנֶּפֶשׁ בְּגִרְסָה נִשְׂגֶּבֶת

הוֹפֵךְ סְנוּנִית אוֹ נִהְיָה שֻׁנָּר.

אַךְ רֶכֶז שֶׁל סְמָלִים חֲסַר כָּל צֹרֶךְ

הַמְּלַוֶּה נָתִיב שֶׁל מִין יַלְדוּת

לִיחֵפִים, מֻכְרָח לַחְזֹר לְאֹרֶךְ

הַדֶּרֶךְ אֶל אוֹתָהּ שְׁתִיקַת גָּלוּת.

מִקֹּצֶר זְמַן לֹא אֲסַפֵּר אֶת כָּל

סִפּוּר הַנִּפְלָאוֹת – אֶת neighuklúzhe,

nevynossímo – כְּבָר עָלַי לָצֵאת.

מִלְמוּל? אֲנִי דִּבַּרְתִּי לְצִפֹּרֶת

סוֹמָא אֲשֶׁר חוֹסָה בְּכוֹבָעִי

הַרְחֵק מֵאֲגוּדָל שֶׁבּוֹ אֶשְׁבֹּר אֶת

אוֹתָן בֵּיצִים נוֹזְלוֹת עַד לַתִּתֹּרֶת.

וּלְסִכּוּם אַזְכִּיר שֶׁדֶּרֶךְ קֶבַע

עוֹקְבִים לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ אִם כִּי

חָלָל הוּא בַּר כִּוּוּץ, אֲבָל הַטַּעַם

שֶׁל זִכְרוֹנוֹת לָרֹב הוּא דֵּי חֶלְקִי:

עִם זֶבֶל וְיַנְבּוּט בְּ־Mora פַּעַם

(מִין עִיר, חֲצִי מִדְבָּר, מְלֵא אָבָק)

וְגַם בְּ־West Virginia (כְּבִישׁ בֻּצִּי,

אָדֹם, בֵּין פַּרְדֵּסִים וּבֵין צְעִיף

מָטָר עָצֵל) זֶה בָּא, רוֹעֵד לְפֶתַע,

דְּבַר־מָה רוּסִי, הִצְלַחְתִּי לְהַסְנִיף

מִבְּלִי לִרְאוֹת. מִלִּים נוֹרוּ בְּקֶצֶב

וְעוֹד הַיֶּלֶד נָם, הַסַּף נִסְגַּר.

קוֹסֵם אוֹסֵף מְעַט צִיּוּד רָעוּעַ:

מַטְלִית צְבוּעָה, וְחֶבֶל מְכַשֵּׁפָה,

חָרוּז כְּפוּל תַּחְתִּית, וּכְלוּב, וְשִׁיר.

סַפְּרוּ לוֹ עַל הַפֶּתַח שֶׁמְּצָאתֶם.

הַסּוֹד נוֹתָר סָמוּי. הַצֶּ'ק יָבוֹא

חָתוּם בְּחִיּוּכֵי מַעֲטָפָה.

"כֵּיצַד לוֹמַר 'דִּבַּרְתָּ לְתִפְאֶרֶת'?"

"כֵּיצַד לוֹמַר 'לֵיל פָּז'?"

                                        אָה, בִּקְצָרָה:

Bessónitza, tvoy vzor oonýl i stráshen;

lubóv moyá, otstóopnika prostée.

(אִינְסוֹמְנִיָּה, בְּהִיָּתֵךְ חִוֶּרֶת

אֲהוּבָתִי, סִלְחִי עַל הַכְּפִירָה.)

שי פורסטנברג הוא מתרגם, כותב וחבר מערכת "המוסך". 

» עוד על נבוקוב בגיליונות קודמים של המוסך: מסות על לוליטה מאת חן אדלסבורג וצביה ליטבסקי
» במדור שירה מתורגמת בגיליון קודם של המוסך: שירה אוקראינית עכשווית בתרגום אלכס אוורבוך

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

Musah 832 629 Blog

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן