בשנים האחרונות עולם הפודקאסטים התפוצץ: כולם מקליטים, עורכים או מאזינים לתוכן קולי. אבל בתוך כל בליל הצלילים, "הסכתוס", הסכת הילדים של עיתון "הארץ", הוא הרבה יותר מרעש רקע לנסיעות, אלא תופעה חברתית שחוצה גילים ומגזרים.
"הסכתוס" נפתח בכך שסתיו (פלטי נגב) מתארחת בבית סבתה שנופשת בתאילנד, ומתכננת להקליט פודקאסט רציני וחינוכי על החשיבות שבניקיון כתמים, כשלפתע היא מגלה בבית אורחת לא צפויה – נאדה (ספק פיה ספק שדה משחת שמשוחקת על ידי תמר הוכשטטר) שמודיעה לה שסבתה מסרה לה את הבית בעסקה מפוקפקת ואין להן אלא להסתדר עד שסבתא תחזור מתאילנד ותסביר את העניין.
הפתיח הקבוע של התוכנית, משעשע ופרוע, מכניס את הילדים כמעט מיד למסע שהוא מעין זרם תודעה של סקרנות נטולת פילטרים, מסע מלא הומור וחינניות, בפרקים שעונים על שאלות עמוקות ומעוררות מחשבה כמו "למה צריך לעבוד?" או "למה כולם משקרים?". הפודקאסט מאוכלס בדמויות משנה משעשעות כמו "השכן המסביר" (לאון פלדמן) שצועק הסברים ופִרטי טריוויה מעבר לחלון, וכמובן סבתה של סתיו (שאקטי), שנעדרת מהבית למסע משלה בעולם הגדול ומתקשרת עם נכדתה בעיקר דרך הודעות קוליות בטלפון. אחת מהבדיחות החוזרות בפודקאסט היא שנאדה משתמשת ב"קישופון", שכשמו כן הוא – קישוא מכושף (בדיחה מילולית שמבוססת על משחק מילים בין כישוף וקישוא), כדי לחולל קסמים ובעיקר להכניס לצרות את הצמד מכל מיני צרות, למרות שסתיו מתעקשת לסרב להכיר בפלא שבו וחוששת שהוא אינו אמין.
מאחורי המיקרופון
"הסכתוס" לא נולד בחלל ריק, אלא הולך כמעט עשרים שנה אחורה. כאשר סתיו פלטי נגב ותמר הוכשטטר, אז חיילות במדים, הגישו תוכנית רדיו בשם "תיבה מזמרת" בגלי צה"ל. כבר שם הונחו היסודות לדמויות של סתיו ונאדה, שבגילגולה הקדום הייתה מכשפת אולפן.
לאחר "תיבה מזמרת", שהגישו כחיילות, כל אחת מהן פנתה לדרכה. פלטי נגב היא מחזאית זוכת פרסים שהעלתה הצגות, בפסטיבל עכו ובניו יורק, וגם הצגה אימרסיבית בשם "גן התענוגות הארציים", אבל התשוקה ליצירה המיועדת לילדים לא עזבה אותה, ובמהלך הקורונה היא חזרה לארץ.
תמר הוכשטטר לא הפסיקה ליצור תרבות לילדים על שלל צורותיה, בעיקר כסופרת שפרסמה שמונה ספרים, זכתה בפרס דבורה עומר, ועד לאחרונה עבדה כעורכת ספרי הילדים בהוצאת "עם עובד". בנוסף היא זכתה בפרס דליה סיגן למצוינות ברדיו על הגרסה המוזיקלית של 'אבינעם וזיגי בירח הקרח' שגם יצא כספר מאויר.
המפגש המחודש שלהן ב"הסכתוס" יצר משהו גדול יותר מסך חלקיו. בכל פרק הן משתכללות עד שנוצרת מעין "שפת "הסכתוס" שגורמת לילדים להשלים את הביטויים הייחודיים בחדווה.
לספר סיפור במילה וצליל
אנחנו קובעות לדבר לקראת המופע של "הסכתוס" שמתארח במהלך פסטיבל "כובע קסמים" בספרייה הלאומית, אבל יותר משזו שיחה על מופע, זו שיחה על הכוח העצום של פורמט השמע, על יצירתיות ועל מה זה אומר ליצור תוכן לילדים בתקופה הזאת. יש בין תמר וסתיו כימיה ברורה ודינמיקה כמעט מחשמלת, באופן בו הן משלימות זו את משפטיה של זו, אחת מתחילה למשוך חוט אחד של שיחה, והשנייה יוצרת מהחוט שלה "סבתא סורגת".
לכאורה מפתיע לבחור בפורמט של פודקאסט, דווקא בעידן של מסכים.
"אנחנו אוהבות את עולם האודיו, את היכולת לספר סיפור דרך מילה וצליל", מספרת סתיו, "נולדנו ברדיו".
"אפשר לעשות הרבה יותר בהרבה פחות, אפשר להמציא קישופון שעושה דברים מופלאים ומשוגעים בלי להוציא כסף ואנרגיה או לקבל אישורי הפקה, אבל ההשפעה והאימפקט מאוד גדולים, כי המאזין משלים ומדמיין בעצמו ומקבל חוויה גדולה יותר." מוסיפה תמר, "זה נכון לגבי כל דבר – כשצרכן תרבות מתאמץ קצת יותר בעצמו הוא זוכה בחוויה משמעותית יותר. מה שאנחנו משקיעים בו נחרט בו יותר ממה שאנחנו מקבלים ישר לפרצוף בגלילה ונעלם מיד. פודקאסט זו לא פשרה – זה פורמט טוב יותר".
בין "המומינים" ל"הנזיר שמכר את הפרארי שלו"
אחד הדברים הבולטים ביותר בפרקים של "הסכתוס" הוא שהם ניצבים על תשתית מאוד רחבה של רפרנסים תרבותיים. ומאוד ברור מהשיחה איתן שעבורן העולם כולו הוא בופה של השראה.
"מפגש עם השכנה במכולת יכול להפוך לחומר בפרק הבא" מתארת סתיו, "שתינו קראנו בתור ילדות ועדיין קוראות ונחשפות להמון תרבות. זה נדבכים על נדבכים של ספרות שגרה בתוכך. יש רפרנסים לדמויות שאנחנו אוהבות, לדוגמה עכשיו הקלטנו פרק בו סתיו מתגעגעת לספל מומינים שאבד לה ונאדה מתייחסת לספרי עזרה עצמית וזורקת הערה שהיא רפרנס ל"הנזיר שמכר את הפרארי שלו"
תמר מספרת שההשראה לדמות השכן המסביר הגיעה ממקום מפתיע, "הוא נולד בהשראה של מקהלת גברים פינית שלא שרים אלא צועקים".
נראה שמקור ההשראה הוא נושא למחלוקת, כי סתיו דווקא חשבה שהוא נולד בהשראת הזקן הצועק מהחבובות. "כל אחת מאיתנו מסתובבת עם רפרנס אחר בראש ובסוף בהקלטה אנחנו מגיעות לתוצאה ששתינו מזהות ושלמות איתה".
כמה הדמויות של נאדה וסתיו אכן דומות לכן?
למרות ששתיהן ממהרות להזכיר את "תיבה מזמרת", ואת ההיסטוריה הארוכה של הדמויות עד לצורתן הנוכחית, תמר מבהירה:
"אני רוצה לסייג ולומר שלסתיו אין שום עניין מיוחד בסדר ובניקיון "ואני אמא אחראית ומבאסת לשני ילדים. הכי 'מיינדבלואינג' היה כשהילדה שלי ציטטה את נאדה (הדמות של תמר) נגדי. אמרתי לה שאני מרשה לה עוד חמש דקות, אבל אחר כך די ואל תגידי לי 'עוד חמש דקות'. והיא ענתה לי 'אמא, אני לא יכולה לחזות את העתיד'. את הרגע אמרת לי משפט של נאדה?! לי?!"
אלוהים, מוות וברוקולי
הפרקים השונים של "הסכתוס" עוסקים בשאלות ובתמות שמעסיקות גם ילדים וגם מבוגרים, מעין תיווך של אבני היסוד של העולם.
האם יש נושא שאמרתן לעצמכן שבזה אתן לא מתכוונות לגעת? שזה יותר מידי?
"דווקא הפוך", אומרת סתיו, "אנחנו מנסות לא להירתע ממה שלא נוח. היינו מאוד רוצות לעשות פרק על אלוהים ופרק על מוות, שני נושאים גדולים שהולכים איתנו ואנחנו מחכות שיבשילו עד שיהפכו לפרק".
"יש נושאים שהם נורא נוכחים בחיים של ילדים אבל לא מפעילים אותנו", מודה תמר, "לדוגמה 'מסכים', או 'מוגנות', אמא אחת שאלה אותנו למה אין לכן פרק על מוגנות? כי אלה נושאים שלא מפעילים אותנו יצירתית אז הם לא ייכנסו. הרעיון שמוביל אותנו הוא מה מעניין אותנו, מה נוגע בחיים של כולנו, מה אפשר לקחת למקומות שאין בהם קלט ופלט של מידע ולשאול שאלות שלא בהכרח יש להן תשובה".
תוכן לילדים נוטה להיות דידקטי או מאוד "ערכי" – איך מאזנים את המתח הזה?
"אין מתח", תמר אפילו לא ממצמצת לפני שהיא מכריעה, "אנחנו חושבות רק על הילדים. זה מצפן נורא ברור, אם הוא משתבש ומתחיל לעלות הקול שאומר 'מבוגרים יגידו לנו שזה לא מתאים' אז אנחנו אומרות לעצמנו שיש פה רעש מיותר. צריך לכבות את הרעש המיותר הזה, למי שמחובר לילד הפנימי שלו או לילדים שלו סדרי העדיפויות מאוד ברורים".
"יש כל כך הרבה יצירות שחושבות על מבוגרים ולא על ילדים, לא צריך את "הסכתוס" בשביל זה", תמר מרחיבה, "לדוגמה יש מבוגרים שאומרים לנו "למה שלא תעשו פרק שנאדה מתאהבת בברוקולי כדי שהילדים יאכלו ירקות?".
"כשזה חורג מגבולות האומנות זה שובר את הדבר מבפנים", מסכמת סתיו.
"אמא, אבא לקח לי את החולצה של "הסכתוס"!"
"אחד הדברים שאנחנו מנסות לעשות הוא שבכל פרק שתהיה שיחה שונה ולא מובנת מאליה בין סתיו ונאדה של שאלות שמפתיעות גם אותנו. זה אומר לאמץ זווית ראייה של ילד או זווית ראיה של נאדה. ואז עולים רגעים שצריך לבחון אותם מחדש", מתארת תמר את החיפוש שלהן אחרי הלב או המרכז של הפרק, "לדוגמה, יש לנו פרק על 'דרך', ואני, ככל בני האדם, שונאת פקקים, יש לי ממש פוביה מפקקים. נאדה לעומת זאת אומרת בפרק שבני אדם אוהבים פקקים, כי אם הם לא היו אוהבים פקקים הם לא היו מבלים בהם כל כך הרבה זמן. זו מין זווית שאנחנו כאנשים לא שואלים את עצמנו איך הגענו לסיטואציה הזאת, או האם יש אלטרנטיבה – אנחנו פשוט מקבלים את זה".
"בסוף אנחנו יושבות שתינו לבד בחדר וכותבות רעיונות שמעניינים ומצחיקים אותנו, ואז הם יוצאים החוצה, והופכים למשהו חי בעולם". סתיו מזקקת את הגילוי הכי מפתיע עבורה, "ואני פוגשת ילדים שכבר מכירים את הפרקים יותר טוב ממני, הם מצטטים משפטים שאני כבר שכחתי, אבל בשבילם הם מאוד חיים ומלווים אותם ביום יום. ואני חושבת שילדים יקחו את זה איתם הלאה, ואנחנו נישאר חלק מהילדות שלהם, ובתקווה חלק מהחוויות שמעצבות את האנשים שהם נהיים. זו זכות גדולה שליצירה שלנו יש כזה מקום בחיים של ילדים."
איזה תגובות אתן מקבלות מילדים? ואולי צריך לשאול ספציפית – איזה תגובות אתן מקבלות מהורים שאוהבים את הפודקאסט יותר מהילדים שלהם?
"אנחנו מקבלות אהבה עצומה, יש לה צורות רבות של ביטויים אבל זה מתחבר להרבה אהבה", הקול של סתיו קצת שקט יותר כשהיא מתארת את הדברים, והחיוך שלה זוהר קצת מבפנים, "הביטויים האלה מגיעים במכתבים, תמונות, טלפונים, תגובות ברחוב ובמופעים שלנו, הכל מצטבר לאהבה מחממת לב ובלתי רגילה".
"העובדה שגם הורים אוהבים את ההסכת קשורה לדעתי לפודקאסט כפורמט", תמר מציעה פרשנות, "הרבה משפחות שומעות אותו יחד בנסיעות אז זה הופך לחוויה משפחתית. בעידן המסך והאלגוריתם אנחנו פחות רגילים לצרוך תרבות ביחד, ב"הסכתוס" יש משהו חוצה גילים, מאוד משפחתי, ואנחנו רואות את זה גם במופעים, ההורים לא נמצאים בטלפונים ורוצים חולצות 'הסכתוס' גם במידות של מבוגרים".
מה החלומות שלכן? לאן הייתן רוצות להמשיך עם "הסכתוס"?
"יש לנו הרבה פרקים שאנחנו רוצות לכתוב!", ההתלהבות מייד מציפה את תמר, " אני מרגישה שיש מקום להשתכלל גם מבחינת העיצוב של הסאונד, מעניין אותי אילו עוד עולמות ומצבים אפשר ליצור רק באמצעות צלילים".
סתיו מוסיפה באותה נימה: "אנחנו רוצות להגיע לפרק 100! אנחנו גם מאוד נהנות מהמופע שלנו, גילינו מחדש שאנחנו אוהבות להופיע על הבמה בעצמנו. כרגע אנחנו רצות עם המופע כבר שנה, וברשימת התוכניות שלנו אנחנו גם מתכננות לכתוב מופע חדש. עוד לא, אבל זה גם יקרה".
חוץ מנאדה וסתיו, בחנוכה הקרוב יתארחו אצלינו בפסטיבל כובע קסמים בספרייה הלאומית גם ירדן בר כוכבא ותזמורת המהפיכה, ״מגש הקצב״ עם שירי אלתרמן לקטנים ולגדולים, ״מכתב הקסם״ ועוד מופעים, סדנאות, סיורים חווייתיים וספריית הילדים שתהיה פתוחה לקהל הרחב. הצטרפו אלינו בכ"ה בכסלו–א' בטבת ✦ 21–15 בדצמבר בספרייה הלאומית. לפרטים ולרכישת כרטיסים לחצו כאן.
