פרוזה

"זה החלק שמת בי, באושוויץ. זה מה שהפך אותי לרוח רפאים. איך לגלות עניין כאשר את מזהה את הכזב בכל דבר, כשאין עוד משחק בין אור לצל?". פרק מתוך "אף אחד מאיתנו לא יחזור" מאת שרלוט דלבו, בתרגום רמה איילון

"דוידוב מכר את הנחלה לערבי. עכשיו אתה מבין? אמר הבן. לערבי." סיפור קצר מאת אילנה ברנשטיין

לאה איני, מיכל גוברין, איתן דקל, תמר וייס גבאי, ראובן נמדר, גל נתן, משה סקאל ויערה שחורי כותבים על עולמות שהיו ואינם ועולמות הולכים ונעלמים, במחווה רב־קולית לשטפן צווייג

"חוקרי ספרות יכולים להפוך אנקדוטה לספרות; ואילו סופרים מסוגלים להפוך אנשים אמיתיים לדמויות ספרותיות." שירי שפירא על בדיון והיסטוריה ב"נתניהוז" מאת ג'ושוע כהן

"השעון הפנימי צלצל והיא התעוררה לדעת: אין לה כל תשוקה אל בעלה לשעבר, ובאופן כללי היא לא זקוקה לבעלים, ממין זכר או נקבה. היא יכולה להסתדר לבדה." אסתר פלד על "הדיירת" מאת תמר מרין

"היא לא זכרה מי אני והמבט בעיניים לא היה שלה. כאילו שד ישב בתוכה, מונע ממנה לזכור ולחשוב". סיפור קצר מאת יפעת טללייבסקי

"השפה מתפקדת כהסוואה של האמת; הדיבור – כאקט של התנגדות להסוואה הזאת; והקול – גשר שקורס שוב ושוב ביניהן, נשבר ונאלם." דינה עזריאל על "יש אנשים שמדברים ככה" מאת יונתן שגיב

"צעיר באבהות אך לא בשנותיו, הוא נותר לשכב על גבו, לחבק את סבלותיהם הקטנים, להביט בגרורות הכאב הקטנות שלו שפנים להן וגוף ושמות". סיפור קצר מאת אופיר פלדמן

"באמצעות שלל ציורי לשון מרהיבים, המתדפקים, חוזרים, ומשתרשרים מכיוונים שונים, שולים השירים מתוך המעגלים הריקים של ההווה את הרגע הנדיר, החי." דעאל רודריגז גארסיה על הספר "יממה", מאת רוני אלדד

"בפרוזה הזו אפשר לראות גם סדקי תהומות, בבחינת כתיבה על השפה כגיבורת הרומן, כתיבה הגותית שדומה יותר לשירה מאשר לפרוזה". זמירה פורן ציון על "שפת הסוד" מאת נג'וא ברכאת