פרוזה

"עכשיו החיה הירוקה־סגולה הגדולה שהגנה עליהן איננה, וכולם יכולים לראות. כולם יכולים לראות אותן"

"לפעמים, מבעד לסדק מואר, יכולתי להבחין במיטת קומתיים, או צעצועים פזורים על שטיח בצבע עליז. הייתה לי בחילה. לי הוקצה מקום זמני בחללים האחרים, על הספה בסלון, במרפסת, על מיטת חדר השינה"

"בשיר השני אנשים כבר התחילו לדבר. היו כמה שהדגישו תנועות גוף של חוסר סבלנות והסתכלו סביב, מחפשים חיזוקים דרך מבטים של אחרים"

"אז נכנסו נערים שהגיעו מבתיהם המרוקנים, מבתי רפאים, מבתים קטנים עשויי אבן שהטבע מחק והחורבן השכיח וכך גם האכסניה העליזה שהוקמה עליהם. הם ירדו יחדיו בריצה מן הגבעות, כמי שגילו אוצר"

"אליס מתה לפני שנתיים. כל התמונות שלה עדיין על הקיר, כאילו היא רק יצאה לכמה שעות. הכלים שהיא אוהבת, הספרים על המדפים. הכול מזכיר אותה." סיפור מאת זהבה כלפה

"הוא היה צריך לחסוך, אבל בגילו דווקא בחר לחזור ללמוד, סטודנט נצחי. אולי יוותר על הילד בשביל התואר? הוא התניע את הפיאט." סיפור קצר מאת עמית גורביץ'

ריקי דסקל על "אני, הגבר", ספר הפרוזה הראשון של המשוררת חוה פנחס־כהן, שהלכה לעולמה בטרם עת בחודש שעבר

"אחד־אחד עלינו כולנו בחזרה אל הסירה הצפופה שנדמתה כבר לדוברה מרוב אנשים, מדי כולם ספוגים בזיעה ומאדימים באור הגוסס של המאורות האבודים". סיפור קצר מאת ק' אֵליי

"הם הורידו אותה מהחמור, הוליכו אותה אל תוך הפרדס של סבא שלה, הביאו אותה אל גומה גדולה והורו לה לעמוד על שוליה ולהשתין." סיפור קצר מאת זמירה הייזנר

"אני לא מצליחה לזוז מהפִּסקה. עברו שנתיים מאז שקראתי אותה בפעם האחרונה ועד זכייתה של אנני ארנו בפרס נובל לספרות והיא צרובה שם באישוני", דורית שילה חוזרת אל הפִּסקה שטלטלה אותה בספר "האירוע" מאת אנני ארנו