הכול תעלומה: על "מקום שמור" ליעל ואן דר ואודן
אורית פוטשניק
.
העונג הגדול בקריאת מקום שמור של יעל ואן דר ואודן טמון בעיצובה של הגיבורה הראשית איזבל. זו דמות שקשה לאהוב, ועם זאת אי אפשר להתיק ממנה את המבט. איזבל היא דמות אקסצנטרית. היא מתקיימת מקצבה וחיה בבית כפרי גדול שאחיה הבכור לואי ירש מאימם. איזבל מתייחסת בחשדנות ובעוינות לעוזרת הבית הצעירה, ונראה שזה דפוס חוזר ביחס שלה לבני אדם בכלל, שאיתם היא ממעטת בתקשורת ככל האפשר. היא חרדה מגנבות וחושבת עליהן באופן כפייתי, והעולם כולו מצטייר בעיניה כשוחר רע. חייה מצומצמים וסגורים, ואין לה כוונה לחרוג מכך.
הנדריק, אחיהם הצעיר של לואי ואיזבל, נאלץ לעזוב את המשפחה בנעוריו כדי לממש את אהבתו לגברים, ולואי הבכור מתואר כרודף שמלות נצחי. שני האחים המשיכו בחייהם, ואילו איזבל נשארה בבית הילדות, שאליו עברה המשפחה בלי האב בגלל הרעב ששרר באמסטרדם בזמן מלחמת העולם השנייה. מפתה מאוד להדביק לאיזבל הגדרות פסיכולוגיסטיות, לייחס לה סכיזואידיות, נטיה לפרנויה, או קשיי תקשורת, אבל היופי ברומן טמון בייתור המוחלט של פרשנות מסוג זה ובהתמסרות לתיאורי הדמות שהופכים אותה מ"טיפוס" לאישיות חד־פעמית.
הרומן מתרחש בהולנד ב־1961, והמנוע העלילתי שלו הוא כניסתה של אווה לחייה של איזבל. אווה היא בת זוגו לרגע של לואי והוא מבקש מאיזבל שתשכן אותה בביתה (שהוא ביתו) למשך חודש עקב נסיעת עבודה שלו. איזבל, כמובן, מקבלת אותה בעוינות הצפויה, אבל אווה מצליחה לעורר בה שינוי – למשוך אותה מתוך עצמה לעבר מערכת יחסים עם הזולת. השינוי באיזבל מתרחש בראש ובראשונה בגלל מגע גופני, בגלל משיכה מינית עזה הכובשת את איזבל הסגורה והמתבצרת כנגד רצונה ממש. סצנות המין כתובות באופן מפורש וריאליסטי, אבל כוחן נובע מהתיאור הפיוטי והחושני של כוח החיים של הגוף, החכם מאיתנו, הדוחף את הגיבורה כמעט בניגוד לרצונה מחיי הפרישות והחשדנות לעבר האינטימיות והאהבה.
ציר נוסף שסביבו סובבת העלילה הוא חשיפת סוד, מעין תעלומה הקשורה להיעלמותם של חפצים מהבית. בתחילה הקוראת לא יכולה להבין אם החפצים באמת נעלמים במציאות או שהיעלמותם היא פרי החשדנות הכפייתית של איזבל. פתרון התעלומה צפוי ומתבקש, וקוראת מיומנת יכולה בקלות לנחש אותו מרמזים השתולים לאורך העלילה. מבנה הרומן המהודק נשען על בניית התעלומה ופתרונה, אך מה שהופך אותו למעניין הוא הקשר של עלילה זו לסוגיות היסטוריות ואתיות. כדי להמשיך ולדון בעניין במישרין אי אפשר שלא לחשוף את פתרון התעלומה, ובכך לקלקל חלק מחוויית הקריאה הראשונה ברומן – לתשומת ליבן של החוששות מספוילרים.
אווה מתוארת בתחילת הרומן כמי שצובעת את שערה לבלונד, אישה נמוכה ו"זרה". איזבל עתידה לגלות (מרגע שיתחיל הרומן ביניהן) שהיא גם סובלת מביעותי לילה בלתי מוסברים. שני הרמזים האלה, בתוספת הצבת העלילה ב־1961, מספיקים בהחלט כדי שהקוראת (הקוראת היהודייה לפחות) תבין מהו מוצאה של אווה ותתחיל לנחש מה מניע אותה. הסוד נחשף במלואו כאשר איזבל מגלה שאווה אכן גנבה חפצים מהבית. היא מגרשת אותה, ואווה משאירה אחריה יומן המובא כלשונו בספר וקריאתו חושפת את הסוד ואת המניע להתנהגותה.
הבית הכפרי שאליו עברה איזבל עם משפחתה בילדותה הוא הבית שבו נולדה וגדלה אווה היהודיה וממנו גורשה עם משפחתה בזמן הכיבוש הנאצי. אווה חותרת לצדק אישי והיסטורי, היא משתוקקת לשוב אל הבית ולהחזיר לעצמה לפחות חלק מהחפצים שבו. לשם כך היא רוקמת את הרומן עם לואי מלכתחילה.
ואן דר ואודן, דרך קולה של אווה, באה חשבון נוקב עם השתיקה וההסכמה לפשעים של החברה ההולנדית, בזמן המלחמה ואחריה. אווה מטיחה באיזבל:
אני יודעת שלא ידעת. מצחיק, לא? אף אחד לא יודע כלום בארץ הזאת. אף אחד לא יודע איפה הוא גר, מי עשה מה, מי הלך לאן. הכל תעלומה. הידע חמקמק. אנשים נעלמים בלילה ו… (עמ' 241).
דרך העיניים של אווה, האישיות הפתולוגית של איזבל נראית לפתע לא כבעיה אישית, אלא כמאפיין כללי של חברה חשדנית, עוינת לזרים, שחיה בפיצול פנימי עמוק וברצון שלא לדעת: לא לראות את מה שעומד מולה ולעצום עיניים מול דמותה המשתקפת בבהירות במראת פעולותיה. איזבל היא ההתגלמות של החברה סביבה, של ההתכנסות פנימה ושל הרצון העמוק שלא לראות ולא להרגיש. אבל איזבל משתנה, היא נפתחת לקשר ולאהבה ולכן היא גם מוכנה להכיר בעוול, לכפר ולתקן. השינוי הזה מתחולל בזכות המיניות והאהבה ובזכות החריגות המינית, משום שגם איזבל מוצאת את עצמה מעבר למתרס של הסדר החברתי – היא מאוהבת באישה.
במסה היפה “On (Not) Reading Anne Frank” שהתפרסמה 2017 ושעוסקת בעיקר בהתמודדות עם אנטישמיות של אישה צעירה ויהודייה בהולנד של ימינו, כותבת ואן דר ואודן על הקריאה כילדה בסוד הגן הנעלם של פרנסס הודג'סון ברנט. כמו בסוד הגן הנעלם גם בספרה של ואן אודן הבית אוצר את החטא, את הסוד שיש להסתיר, והבית גם מגלה אותו. כמו בסוד הגן הנעלם גם במקום שמור הקשר והאינטימיות הסודית בין הדמויות היא המפתח לשינוי מנטלי, לצמיחה אישית, לפתרון ולגאולה. אולם מה שמרגש וסוחף בספר ילדים נפלא, עשוי להיקרא כמתקתק מדי או אופטימי עד כדי נאיביות ילדותית ברומן למבוגרים העוסק בדין וחשבון היסטורי.
מקום שמור הוא רומן ריאליסטי, וככזה הוא כתוב לעילא עד ההתרה המהירה והנאיבית בסופו. לוואן דר ואודן יש כישרון נדיר לספר סיפור: היא יודעת לעצב דמויות עומק ולשמור על קצב ומתח הקריאה. אבל הבחירה בריאליזם מובהק לא עולה בקנה אחד עם הבחירה לסיים את הסיפור בפריחה הוורודה של הרומן בין שורדת שואה שבעת טראומות לבין אישה נוקשה ונוירוטית בלשון המעטה. גם הסנטימנט הקווירי או הלהט"בי, שלאורו אפשר לקרוא את הרומן, הגורס שהעדפה מינית או זהות מגדרית חריגה תגרום לבעליה להיות יותר פתוח לסבל של מיעוטים מחוץ לקבוצת ההשתייכות הלאומית או האתנית שלהם ואף להשתתף במאבקם לשוויון ולכבוד, נראה היום כחלום מרוחק של סוף המאה שעברה, במיוחד לקוראת בישראל שבה להט"בים רבים דורשים זכויות דווקא מתוך אתוס ההשתייכות הלאומית והשותפות בחברה המיליטריסטית (שירות צבאי וכו').
למרות הצרימה בסופו, מקום שמור הוא רומן מרתק על התמודדות עם האחריות האישית לעוול שמבצע הקולקטיב. הוא ראוי למקום לצד נער קריאה או לבד בברלין. הבחירה של ואן דר ואודן לכתוב על דילמת האחריות, על פיתויי הבחירה שלא לדעת, כמו גם על רגעי ההכרה ורגשי האשם, דרך דמותה המסוכסכת והנוירוטית של איזבל, שופכת אור אחר על כוחן המעוות של הפניית המבט וההכחשה ועל מה שהן עושות לנפש הפרטית ולאופי הקולקטיבי. למרות הפגמים, מקום שמור הוא רומן היסטורי מרתק שמציע גם מבט עכשווי הכרחי מאין כמותו. כדאי שכל אחת מאיתנו תביט לרגע במראה של איזבל.
.
אורית פוטשניק היא משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בין היתר בכתבי העת הו!, מאזניים והליקון. עורכת האנתלוגיה "אַתְּ כל הרצון: מבחר שירה לסבית עברית עכשווית". ספריה: "עינה של האורקל" (פרדס, 2019) ו"הים נסוג עוד קצת" (אפיק 2023). שיריה ורשימותיה ראו אור בגיליונות המוסך.
.
יעל ואן דר ואודן, מקום שמור, ידיעות ספרים, 2024. מאנגלית: שרון פרמינגר
.
» במדור ביקורת פרוזה בגיליון הקודם של המוסך: אלה אלבז על "תלוי באור" לאסתר פלד
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
