חבל שכולם שרים רק את הבית הראשון של מעוז צור כי כל הג'וס נמצא בהמשך.
הפתיחה היא דברי הודיה נחמדים אבל לקראת הסוף הפיוט הופך לשיר נקמה, עמוס ברפרנסים מתוחכמים.
אז מה קורה במעוז צור?
אני מדלגת על הבית הראשון כי כולם מכירים וכל שנה יש כתבה באחד העיתונים על מה זה מנבח, אבל בגדול הוא מדבר על איך שכשאלוהים יקים מחדש את בית המקדש כולנו נקריב שם 'קורבן תודה'. על מה תודה?
על זה שאמנם היה לנו ממש גרוע, אבל כל פעם מחדש אלוהים הציל אותנו.
והפיוט לא סתם מדבר על כל מה שה-jewish people suffered, הוא מתייחס לארבע צרות ספציפיות, שלפי המסורת מוזכרות כבר בספר דניאל.
באיזה לילה דניאל רואה בחלום שלו ארבע חיות משונות שעולות מהים. הוא קם מבוהל ושואל את מי שלידו מה הפירוש לחלום. ההוא עונה לו שמדובר בארבע מלכויות, או אימפריות, שישלטו בעולם ובסופו של דבר גם יחריבו אותו.
יש פירושים שונים למי בדיוק נכלל ברביעיה הזו, אבל במעוז צור אחרי הפתיחה כל אימפריה מקבלת בית.
נגיד בבית הראשון מדברים על שעבוד מלכות עגלה. איזו אימפריה זו מלכות עגלה?
התשובה נמצאת בספר ירמיהו: "עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם"
בכל בית יש לנו גם את הקטע שבו אלוהים הציל אותנו. במקרה הזה – יציאת מצרים.
הלאה, אימפריה #2
בבית השני מדברים על "נוגש" שבא והגלה אותנו. מי זה הנוגש הזה?
הפסוק בישעיהו אומר "וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ". בקיצור, נבוכנדצר, מלך בבל. הישועה הגדולה מגיעה כשזרובבל מנהיג את היהודים חזרה לארץ, אחרי שבעים שנות גלות.
אימפריה #3
בגדול, כל מילה בפיוט הזה היא רפרנס למקור קדום יותר, לא ניכנס לכולם כי זה הרבה אז רק כמה דוגמאות בבית הזה –
"כרות קומת ברוש בקש אגגי בן המדתא"
מישהו ביקש לכרות את הברוש והברוש הוא לא אחר ממרדכי. הרפרנס פה הוא לסוגיה במסכת מגילה בגמרא שעוסקת בענייני פורים. החכמים לוקחים את הפסוק "תחת הנעצוץ יעלה ברוש" ומפרשים שברוש מתייחס למרדכי.
אגגי בן המדתא הוא כמובן "הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי". המן שניסה לשכנע את המלך לתלות את מרדכי על העץ ובמקום זאת התכנית התהפכה עליו והוא נתלה. זו המשמעות של "ונהיתה לו למוקש". שאר המילים בבית הזה לקוחות מתוך מגילת אסתר או מקורות אחרים.
עכשיו הישועה: "רֹאש יְמִינִי נִשֵׂאתָ, וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ".
ימיני הוא "מרדכי בן יאיר בן־שמעי בן־קיש איש ימיני", והאויב הוא המן. אבל לא סתם מנצחים אותו, מוחים אותו. המן האגגי הוא בן למשפחת אגג – מלך עמלקי ששאול המלך נקרא להרוג, כדי לקיים את הציווי "מחה תמחה את זכר עמלק".
והאימפריה האחרונה, לפני זעקת הנקמה הגדולה של הסוף, היא כמובן יוון. אומרים את זה ישר במילים "יוונים נקבצו עלי בימי חשמנים". מה שמעניין פה בעיני זה השמות ליהודים.
"ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". השם שושנים מרפרר לפסוק בשיר השירים "כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות". לפי הפרשנות המסורתית השושנה היא עם ישראל.
גם בני בינה זה אחלה שם, והוא מתייחס לפסוק בדברי הימים "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר, יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים".
זו לא סתם בינה כללית, זו בינה מיוחדת שמאפשרת לדעת את העיתים – הזמנים. זו התייחסות לעובדה שחנוכה הוא חג מאוחר, לא כזה שמופיע בתורה, אלא נקבע על ידי אנשים בשר ודם. "יודעי בינה לעיתים" מרמז לעובדה שיש לישראל גם את הבינה שנחוצה כדי לקבוע עיתים של חגים נוספים.
ועכשיו מגיעים לסוף, שהוא בעיני זעקה מרטיטה. מרוב שהוא חריף, הוא אפילו צונזר בתקופות מסוימות.
חשוף זרוע קדשך! נקום נקמת דם עבדיך!
כי ארכה לנו השעה, ואין קץ לימי הרעה
המילים האחרונות מדברות על מלכות שלא ברור אם דניאל ראה בחלום.
דחה אדמון בצל צלמון – אדמון הוא עשו שמתואר בתורה כאדמוני, ושממנו לפי המסורת נוצרה האימפריה הרומית, וממנה גם השליטים הנוצרים. בצל צלמון מרפרר ל"צלם" של הנוצרים אבל גם לגיא צלמוות. או במילים אחרות, תעיף את צאצאי עשו לאלף עזאזל.
הבקשה "הקם לנו רועים שבעה" לקוחה מספר מיכה: וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם. שבעת הרועים הם אדם הראשון, שת, מתושלח, אברהם, יעקב, משה ודוד. לפחות חלק מהם רעו צאן ממש וכולם נחשבים ונחשבים המנהיגים האמיתיים שהיהודים ראויים להם.
הבית האחרון מבהיר שכל הבתים הקודמים הם לא סתם דברי הודיה נחמדים על הישועות למיניהן אלא סוג של "נו! ומה עם הישועה שלנו עכשיו?"
המנגינה המוכרת קצת משטחת את כל הסיפור, אבל פה באתר הפיוט יש עוד שלל מנגינות שמדגישות חלקים שונים. שווה להאזין!
