ביקורת שירה

"ההרחקה של הפצוע מפציעתו – משל היה זה אפשרי להרחיק אדם מבשרו השרוף – מתגלה כתמה מרכזית בספר: עומדת מאחוריה המשאלה להכיר את האב טרם נצרב לתוכו הלם הקרב". מימס וילמה על "עבוֹר את הלילה בלוֹע האש", מאת שחר־מריו מרדכי

"באמצעות שלל ציורי לשון מרהיבים, המתדפקים, חוזרים, ומשתרשרים מכיוונים שונים, שולים השירים מתוך המעגלים הריקים של ההווה את הרגע הנדיר, החי." דעאל רודריגז גארסיה על הספר "יממה", מאת רוני אלדד

"על מנת להשתתף בסבלן של הנשים ולשמש להן קול עלינו ללמוד תחילה את שפת הסוד שלהן… עלינו לרדת אל תהומות האין." נטלי תורג'מן על "שמרי את הקיכלי" מאת צילה זן־בר צור

"זהו ספר של משיח דה לה שמאטע, חבוט ומוכה, משיח בעל כורחו – כזה שאינו מצליח להימלט מן המשימה המשיחית שלו אף שרוקנה מזמן ממשמעות." טפת הכהן־ביק על "שירים על סף" מאת עמיחי חסון

"זהו לא קול פרטי, אלא קולן של האחיות הלא־מוגנות, קולו של דור הבנות." אורית קלופשטוק קוראת בספרה של מכי חכם נאמן "אנחנו סוסי הפרא של נהריה" ובמוטיבים דומים אצל משוררות אחרות

"ראיית המחלה כישות עצמאית, הנבדלת מן ה'אני', היא מוסכמה רווחת למדי בייצוגים ספרותיים של חולי, אך מעטות הדוגמאות שבהן תיאורה כמעין מפלצת כולל בה בעת התפעמות מתנועותיה, צבעיה, גמישותה." מעין הראל על קובץ השירים "בצל מחלה" מאת מאיה בז'רנו

"חוסר האונים והחתירה תחתיו כניסיון להגיע לשורשיו, הכאב שבהעדר אם – מצבי נפש אלה מקבלים דרך עיצוב סמנטי־מדעי־קוסמי זה תוקף כללי שאין למעלה ממנו." צביה ליטבסקי על "פֶּסע פֶּגע פֶּצע", ספר הביכורים של מיתר מורן

״מהם סימני החיים של המילה, וכיצד נמדדים חייה?״ מיכל זכריה על ״המוח רחב משמַים״, קובץ שירי אמילי דיקנסון בתרגום שמעון זנדבנק

"כוחו חובק־הכול של הטבע, היותו מתמשך ונפרש הרבה מעבר למשך חייו של אדם, מאפשר להיעזר בו לא רק כבצינור אל העבר, אלא גם כבערוץ של השפעה על העתיד". מרב פיטון על ספר הביכורים של ענבל קליינר, "בסבך קנים ופטל"

"האסופה מאגדת, לראשונה, את מיטב השירה הלסבית העברית של העשורים האחרונים, ועומדת במשימה המורכבת של מיפוי מסורת שירית נעלמה ברגישות ובנדיבות." מיתר מורן על "אַתְּ כל הרצון", מבחר שירה לסבית עכשווית