תל אביב, תחילת שנות ה-50. איש מתהלך בשדרות רוטשילד כלשפתע הוא מבחין בפתק מתעופף לו. הוא אוסף את הפתק, ומגלה עליו את מילות השיר הבא:
יֵשׁ מָקוֹם בָּעֵדֶן,
מָקוֹם נֶעֱלָם,
לֹא תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ
שָׁמָּה לְעוֹלָם.
שָׁם רֵיחַ הָעֵצִים
כְּרֵיחַ הַבְּשָׂמִים;
הַגֶּשֶׁם לֹא יֵרֵד,
לֹא יִרְעֲמוּ רְעָמִים.
שָׁם מַעְיָן נוֹבֵעַ –
מַעְיַן שֶׁמֶן הַמּוֹר;
וּדְבַשׁ שָׁם וְחָלָב –
כָּל נַחַל וָבוֹר.
מילות השיר מרגשות את אותו האיש, והוא ממהר לחזור לביתו. ועל אף שהוא אינו יודע מי חיבר את מילות השיר, הוא יודע מה הוא יכול לעשות למען אותן מילים ששבו את ליבו: להלחין אותו.
אותו איש הוא דוד זהבי, מגדולי המלחינים העבריים שקמו לנו, שאחראי על הלחנת קלאסיקות ישראליות כמו "הן אפשר", המנון הפלמ"ח, "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה".
בזמן שמצא והלחין את השיר הוא עוד לא ידע מי כתב את מילותיו. למרות זאת, העביר את השיר המולחן הלאה ובשנת 1954 ביצעה את השיר הזמרת רמה סמסונוב, שהייתה אז אחת הזמרות האהובות בארץ. לאחר שהשיר המוקלט שודר ופורסם, התגלה מי חיבר את מילות השיר: שלמה זרחי, עיתונאי בן גילו של זהבי.
אבל השיר שזהבי צד בשדרות רוטשילד לא חובר באותם הימים. את השיר כתב זרחי כ-30 שנה לפני כן, עוד כשהיה נער בזמן מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים ברוסיה.
שלמה זרחי
מאחורי השיר שזהבי הלחין במקרה, הסתתר סיפור חיים של ילד יהודי קטן ברוסיה, שבזמן שהעולם בער סביבו במלחמות, פוגרומים ומהפכות – חלם על גן עדן מיוחד – גן עדן לילדים בלבד.
לילד הזה קראו שלמה זלמן (זיאמה) זרחי (זרחין). הוא נולד בלטביה ונשלח ללמוד ב"חדר מתוקן" ("חדר מתוקן" היה "חדר" שהופעל על ידי פעילים ציונים שבהם לצד לימודי קודש נלמדו גם השפה העברית וחינוך ציוני). בזמן מלחמת העולם הראשונה משפחתו נאלצה לעבור לרוסיה, וב-1918, כשברוסיה זוועות מלחמת העולם הראשונה התחלפו בזוועות מלחמת האזרחים, התרחש בכפר בו התגוררה משפחתו פוגרום. במהלך הפוגרום הוצאו להורג 60 גברים יהודים – בהם גם אביו של זרחי. זרחי, אז בן 13 בלבד, היה זה שהוטל עליו לעבור בין ההרוגים ולאתר את גופת אביו.
באותם הימים התפרסם ברחבי האימפריה הרוסית העיתון "שתילים", עיתון לילדים בעברית. בין היתר, העיתון נהג לפרסם שירים שילדים כתבו ושלחו למערכת העיתון. בגיליון שיצא בנובמבר 1918 פרסם העיתון את השיר ששלח להם זרחי – "בעדן ילדים":
חדי העין יוכלו להבחין שבשיר המקורי שחיבר זרחין הופיעו עוד שני בתים, שנשמטו משירו המולחן של זהבי. לא ידוע אם הפתק שמצא זהבי בשדרות רוטשילד כלל רק את הבתים הראשונים של השיר אותם הלחין, או שהיה זה זהבי שבחר מסיבה כזו או אחרת להשמיט את הבתים האחרונים של השיר (ואם כן – מדוע).
מילות השיר "בעדן ילדים" מציגות חזון תמים וכואב כאחד – גן עדן מיוחד לילדים שבו אין גשם, אין רעמים, ואין פחד. גן עדן נעלם שבו "לא תשקע השמש" לעולם, עולם בלי מחסור בו הגדרות עשויים מסוכר והכסאות משוקולד, והכל בניחוחות בשמים. ובעיקר – מקום שבו הילדים זוכים סוף־סוף לשקט, מקום שבו הילדים זוכים להישאר ילדים.
הילדות של זרחי נקטעה בפתאומיות על רקע האירועים הגדולים שהתרחשו סביבו – מלחמות, מהפכות ופוגרומים – והוא נשאב לתוך עולמם המדמם של המבוגרים. הדימוי הזה של "בעדן ילדים" היה הרבה יותר ממשאלת לב דמיונית: זה היה בריחה אל עולם אחר, שקט ומתוקן, חף מהאלימות ומהמוות שסבבו אותו. מקום שבו הילדות והילדים עצמם מוגנים מזוועות עולמם של המבוגרים. זרחי, בשפה פשוטה של ילד – אך גם כזו שמזכירה את שפת התנ"ך – כותב שיר שהוא גם תפילה לשלומם של הילדים.
כשגדל זרחי, הוא הפך לפעיל נוער ציוני-קומוניסטי וב-1924, בעקבות פעילות זו, נאסר: תחילה בבית סוהר במוסקבה ולאחר מכן בגלות בסיביר. ב-1930, אחרי בקשות רבות שנדחו על הסף, הסכימו שלטונות ברית המועצות להתיר לו לעלות ארצה בתנאי שיחתום על מסמך שלא ישוב אליה לעולם. זרחי לא היסס ועלה לישראל.
בארץ הוא השתקע בחיפה, והחל לכתוב בעיתון "דבר" לצד פעילות ציבורית ועבודות מתחלפות. הוא נפטר בפברואר 1955 – חודשים ספורים בלבד לאחר שהקליטה רמה סמסונוב את השיר – ונקבר בחיפה. "בעדן ילדים" הוא השיר היחיד שכתב שהולחן.
במהלך השנים בנוסף לגרסתה של סמסונוב, הקליטו אמנים נוספים גרסה לשיר. בין היתר הקליטו את השיר במהלך השנים הדודאים, יהורם גאון, שולי נתן ועוד.
"בעדן ילדים" הוא סיפור על מקריות ביצירה. איך שיר שנכתב בעברית בתחילת המאה ה-20 ברוסיה על ידי ילד קטן שחלם על שקט ושלווה בגן עדן בזמן אחת התקופות הסוערות בעולם, התגלגל בדרך מקרית אל שדרות רוטשילד בתל אביב בשנות ה-50, ומשם לידיו של אחד מהמלחינים המשפיעים בראשית ימי המדינה. שני אנשים שלא הכירו זה את זה ושבכל זאת היה משהו מסתורי שהחליט לחבר ביניהם. שיר שנכתב בעולם אחד והולחן באחר, על עולם נסתר בו אין רעמים וגשמים לא יורדים.
