הכתבה עודכנה ב-20.2.2025
"הַרְאִיתֶם מִיְּמֵיכֶם זוג פאקירים, שככל שמתרבים אצלם הדוקרנים, הם נעשים יותר ויותר מאושרים?"
השנה היא 1976 וזוג הפאקירים הוא עודד ויוכבד (יוכק'ה) ליפשיץ מקיבוץ ניר עוז, וכך נפתחת הכתבה של משה נעים בעיתון "על המשמר" על המפעל היפה והקוצני שלהם. לצילומים בכתבה דאגה יוכק'ה בעצמה.
עודד הגיע לגרעין הנח"ל שיישב את ניר עוז מחיפה, שם גדל. אביו, יליד פולין, איבד את כל משפחתו בשואה ולעודד היה חשוב לשמור את שם המשפחה שחיבר אותו לשורשיו. אימו של עודד הייתה אשת חינוך מרשימה שהקימה בתי ספר והשפיעה עליו מאודיוכבד הגיעה לניר עוז מראשון לציון, בת שניה לזוג עולים מפולין. המשפחה נהגה לארח בביתם לעיתים קרובות מעפילים וניצולי שואה. בכיתה ג' הצטרפה יוכבד לקן השומר הצעיר, שם פגש אותה מדריך צעיר מקיבוץ נירים "הוא שאל כל אחד לשמו ואת שמי שינה מיוכבד ליוכק'ה ומאז זהו שמי" היא מספרת.
במהלך התיכון היו ליוכק'ה כמה בני זוג, אבל הקשר המשמעותי והאחרון שלה היה עם עודד, "שחיכה בסבלנות שנה שלמה שאפרד מהחבר שלי". הם התחתנו כשהיא בת עשרים, בשנת 1958.
הצמח הראשון שממנו התחיל הגן העצום של הליפשיצים הגיע בכלל מאחותו של עודד, שגידלה אותם בביתם החיפאי. כשהוא ירד ליישב את הדרום, לקח כמה עציצים איתו. בגרעין פגש את יוכק'ה והם התאהבו והקימו בית יחד, בו נולדו ארבעת ילדיהם. למעלה מ-60 שנה טיפחו את אהבתם זה לזו, לילדיהם, ולגן המשגשג שיצרו יחד. כמו הקקטוסים, היו יוכבד ועודד מחוספסים משנים של עבודה מאומצת וקשה, ורכים ומתוקים מבפנים לקהילתם ולמשפחתם.
בתחילה שתל עודד את הקקטוסים שהביא מביתו, ובהמשך את אלו שגידל וייחר, בסוללות עפר של היאחזות הנחל החדשה בניר עוז. שנתיים לאחר שהכירו התחתנו השניים ויוכק'ה הפכה שותפה מלאה לתחביב הדוקרני. "זה התפתח באקראי" משתף עודד, "ובהדרגה. אף פעם לא תכננתי שאני אגדל 60 שנה קקטוסים".
"חריצות והתמדה" עונה עודד כששואלים אותו מה דורשת תחזוקת גן כזה גדול ומרשים. הטיפול כולל גיזום ועישוב. "יש תקופות שמשקיעים פחות זמן, כמו בחורף, אבל חשוב לא לתת לעסק להדרדר" הוא מסביר בכתבה ב"על המשמר".
הטיפול בגן כה קוצני אינו נטול סיכונים: "פעם, בעת סיבוב שגרתי מעדתי ולרוע מזלי דווקא על קקטוס קשוח קוצים שהשאיר לי מזכרת: קוץ שחדר אל תוך האצבע ויצא בצד השני", סיפר עודד. בניסיונות החילוץ הקוץ נשבר ועודד נאלץ לסור לבית החולים, שם הקוץ הסורר (שהגיע עד לעצם!) הוצא בניתוח שהפליא אף את הרופאים.
את הגן שמאכלס מאות "קקטוסים, סוקולנטים והחלבלובים" מדייקת יוכק'ה, ושטחו מעל דונם, הם הפכו לפנינה של ממש. הזוג דאג לשלב בו גם "אבנים ועמודים מהתקופה הביזאנטית הנפוצים בשדות הקיבוץ ומוסיפים נופך מיוחד לגן", נכתב בכתבה. אהבתם המשותפת לצמח הקוצני הביאה לשגשוגו במהירות.
מי שסייע להם מאוד בתחילת הדרך הוא מי שהיה אז אחראי הנוי של הקיבוץ, רן פאוקר, שהתקין עבורם מערכת השקייה חסכונית "מפותחת ומסודרת". פאוקר שוחח איתנו וסיפר שהוא זוכר שכשהם היו צריכים לעבור בית בתוך הקיבוץ דאגו הליפשיצים שביתם יישאר בקרבת הקקטוסים "שלא יהיה צריך להזיז את כל הקקטוסים, זה הפך לאטרקציה". עם השנים הגן גדל למימדים מרשימים, והיה אטרקציה למבקרים, מקרוב ומרחוק, בקיבוץ הקטן "אבל לא היית רוצה לחיות שם" מוסיף פאוקר בחיוך.
***
שלושה בנים ובת גידלו יחד יוכק'ה ועודד, שהקירבה לטבע תמיד הייתה חלק מחייהם, לא רק בגן המפואר שטיפחו יחד, אלא גם בטיולים שערכו עם ילדיהם בכל רחבי הארץ – תמיד בתנאי שדה, באוהלים. חווית חייה, סיפרה יוכק'ה, הייתה נסיעה לאלסקה.
אחרי שהילדים גדלו ופרחו מהקן, התמקדו יוכק'ה ועודד באהבתם: "כיום, כאשר הילדים התפזרו נשארנו רק שנינו. אני מכינה לעודד ולי ארוחה חמה כאשר הוא חוזר מהעבודה. לא נותר לנו אלא לשמור האחד על השני".
***
במתקפה האכזרית בשבעה באוקטובר 2023 נחטפו שניהם מביתם שהועלה באש. יוכבד ליפשיץ שוחררה לאחר שבועיים חצי מהשבי, ואילו עודד בן ה-84, נרצח והוחזר ללא רוח חיים ב-20.2.2025. יהי זכרו ברוך.
מה ששרד את אותו יום נורא הוא גן הקקטוסים המפואר שלהם, שהוא פרי אהבתם המשותפת. כיום דואגים לגן ילדים, נכדיהם ומתנדבים שמגיעים לעבוד בנוי של הקיבוץ .
***
את הפנינה העיתונאית הזו מלפני כמעט 50 שנה, גילה לנו הגולש הנאמן, יוסי פיקרק, והיא שמורה כמו עיתוני ישראל והתפוצות אחרים, באוסף העיתונות של הספרייה הלאומית.
בכתבה נעזרנו גם בספר "זו אותה האהבה: בהוקרה לוותיקי ניר-עוז לכבוד שנת השישים" ובסרטון באדיבות המועצה האזורית אשכול.
