מאת: יוסף גלסטון
כאשר גיליתי כרזה זו בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים, נזכרתי בדבריו של איש התאטרון היהודי מיכאל וייכרט: "הצרה היא בכך שאין בידי כל חומר [על תולדות התאטרון היידי]. הידיעות הדלות של בעלי הזיכרונות התפזרו ונפוצו בכל תפוצות ישראל. כרזות וצילומים כמעט ולא השתמרו" ("יידיש טעאטער אין גאליציע", בתוך 'ספר גליציע', בואנוס איירס, 1968, עמ‘ 293, בתרגום לעברית). הנה מצוי בידינו מסמך נדיר בגרמנית, מודפס על נייר סגול דק, המתעד את חודשיו הראשונים של התאטרון היהודי בלבוב.
תרגום הכרזה:
תאטרון יהודי
מנהל י"ב גימפל, Pod Sroka [הגן הציבורי 'תחת העורב']
יום ראשון, 13 ביולי 1890
הצגה שנייה
הורדוס הגדול
אופרה בת חמש מערכות מאת יהודה ל' לנדא [Landa]
תרגום המחבר מהמקור העברי, כולל עיבוד שירי ומקהלתי לבמה היידית
מוזיקה מאת אדולף פטר
"הורדוס, שיר חזיון הוגה בחמש מערכות משפת עבר לשפה יהודית מאת המחבר" [נכתב במקור בעברית]
תלבושות ותפאורות חדשות מאת נוסיג
במאי מר ויינשטוק
הנפשות הפועלות:
הורדוס הראשון, המלך האדומי של יהודה — מר שור
הירקן המקבי [הורקנוס השני], המלך והכהן הגדול לשעבר — מר אסקרייז
יוסף, גיסו של המלך הורדוס — מר טבצ‘ניקוב
שמואל, תלמידו — מר ס‘ פרקויף
דואג, שר המשקים של המלך — מר גולדנברג
שליח המלך — מר שראמיק
אלכסנדרה, בתו של הירקן — העלמה פראגר
מרים, בתה של אלכסנדרה, אשתו של המלך
הורדוס — העלמה קאליש
שלום, אחותו של המלך הורדוס, אשתו של יוסף — הגברת וילנסקי
הסנהדרין, חיילים, עם מקום ההתרחשות — ירושלים, מאה שנה לפני החורבן
בליווי התזמורת הצבאית
מחיר הכרטיסים: שתי השורות הראשונות — פלורין אחד ו־ 20 קרייצרים. השורה הראשונה (אחרי שתי השורות הראשונות) — פלורין אחד.
השורה השנייה — 80 קרייצרים.
השורה השלישית — 60 קרייצרים. שאר המקומות באולם התאטרון — 40 קרייצרים.
היציע — 25 קרייצרים במכירה מוקדמת …
תחילת ההצגה בשעה 7 בערב
היום לא תתאפשר כניסה חופשית
תאטרון ביידיש
את התאטרון הקים האמרגן יעקב בער גימפל (1906-1840), שהחל את דרכו כמאייר כרזות ומודעות. כאשר שמעו מומחים את המאייר הצעיר שר הזמינו אותו להצטרף למקהלת התאטרון העירוני הפולני בלבוב והוא שר בה קרוב לארבעים שנה. כשהתקרב לגיל חמישים הבין גימפל שלא יישאר עוד זמן רב זמר המקהלה הראשי. באותה תקופה פגש בשחקנים של להקת תאטרון יהודי שהופיעו בניהולו של האמרגן חיים בנימין טרייטלר והגיע למסקנה שיוכל למלא תפקיד של מנהל תאטרון. מאז לא הרפה ממנו הרצון להקים תאטרון יהודי בלבוב, בדומה לתאטרון הפולני או הגרמני.
גימפל הצליח להשיג את תמיכתו של המנהל לשעבר של התאטרון הפולני העירוני בלבוב, אדם ברוג-מילשבסקי, והגיש לשלטונות בקשה לקבלת רשיון לפתיחת תאטרון יהודי בלבוב. שירותו רב השנים בתאטרון הפולני העירוני והתמיכה של ברוג-מילשבסקי עשו את שלהם, והרשיון ניתן ב-24 באפריל 1889. הייתה זו הפעם הראשונה שבה ניתן רשיון להקמת תאטרון יהודי קבוע, בשונה מלהקות שחקנים נודדות שהיו מצויות אז.
הצגת הבכורה של קבוצת התאטרון בלבוב התקיימה ב-25 במאי 1889 בגן הציבורי Pod Sroka ('תחת העורב') בפרוור הצפוני של לבוב. הקהל הרב שמילא את הגן ראה את האופרטה 'שולמית' מאת אברהם גולדפדן. בהמשך הועלה המחזה 'בר כוכבא' שאף אותו כתב גולדפדן. שתי ההצגות זכו להצלחה מסחררת, בין השאר הודות לליהוק השחקנים היהודים הטובים ביותר באותה תקופה: יוסף וסופיה ויינשטוק, אברהם וברטה טנצמן, אברהם ואנטה אקסלרוד, ברנרד ומרי וילנסקי, אברהם פישקינד, שמואל טבצ‘ניקוב, רגינה פראגר ואחרים.
מימין לשמאל: המחזאי יהודה ליב לנדא, רגינה פראגר ששיחקה את אלכסנדרה בתו של הורקנוס, במאי ההצגה יוסף ויינשטוק, מייסד התאטרון יעקב בער גימפל, ברטה קאליש ששיחקה את מרים בת אלכסנדרה, אלפרד נוסיג − מעצב התלבושות והתפאורה − בדיוקן מאת הצייר אמיל פוקס, 18
מחזאי ורב
הופעת הבכורה המוצלחת של התאטרון היהודי בלבוב הרשימה מאוד את יהודה ליב לנדא (1942-1866), תלמיד בית המדרש לרבנים והגימנסיה בלבוב, אז בן 23, שהספיק כבר לכתוב שלושה מחזות בעברית: 'בר כוכבא', 'אחרית ירושלים' ו'הורדוס'. בעקבות הצלחת התאטרון תרגם לנדא ליידיש את המחזה ‘הורדוס‘ ומסר אותו לגימפל. המחזה מצא חן בעיני גימפל ולהקתו, ואדולף פטר, אחד הנגנים בתזמורת הצבאית שליוותה את הופעותיהם של השחקנים היהודים, כתב למחזה מוזיקה שכללה אריות רבות. השתתפות התזמורת הצבאית הייתה אחד התנאים שהציבו השלטונות למתן הרשיון. יוצר התלבושות והתפאורה היה אלפרד נוסיג (1943-1864), לימים פסל, סופר, הוגה דעות ציוני ואיש ציבור שהוצא להורג בידי המחתרת היהודית בגטו ורשה בגלל שיתוף פעולה עם הגרמנים.
תאריך הצגת הבכורה של המחזה 'הורדוס הגדול' אינו ידוע, אך תאריך ההצגה השנייה — 13 ביולי 1890 — נודע לנו הודות לגילוי הכרזה. מזיכרונותיה של השחקנית ברטה קאליש מתברר שהמחזה נחל הצלחה גדולה אף יותר מאשר יצירותיו של גולדפדן, ובמשך שנים רבות הוא היה אחד המחזות הפופולריים והמוצגים ביותר בגליציה.
המחזאי יהודה ליב לנדא סיים בהצלחה את לימודיו באוניברסיטת לבוב ב-1893. הוא קיבל תואר דוקטור לתאולוגיה והוסמך לרבנות בהיותו בן 27 בלבד. באותה שנה התקיימה בעיר ברודי הופעת הבכורה של המחזה החדש שלו 'יש תקווה'. היה זה המחזה הראשון שהוצג בגליציה בעברית. במפנה המאות עסק הרב הצעיר והנמרץ בפעילות ציבורית, והיה בין השאר מזכירו של בנימין זאב הרצל. ב-1901 הוזמן לנדא לשמש רב במנצ'סטר, ומ-1903 כיהן כרב ביוהנסבורג. הצגות התאטרון היהודי בלבוב נמשכו ברציפות במשך חמישים שנה, עד לשואה. אריכות ימים תאטרלית כזו לא ידעה הבמה היהודית עד להקמתה של מדינת ישראל.
תרגם מרוסית: דן חרוב
הכתבה התפרסמה במקור בגיליון מס' 25 במגזין הישראלי להיסטוריה "סגולה".
