הנער הגרמני: מי היה קרל מ. באר?

התמונה היחידה שנותרה לנו מקרל מ. באר נראית רגילה למדי, שום דבר בו לא נראה יוצא דופן. גבר אירופאי עטור בחליפה ומשקפיים ובלורית מסודרת בקפידה. אף אחד לא יתפלא לדעת שהגבר בתמונה עבד כסוכן ביטוח בבת ים של שנות ה-50. 

אבל מאחורי החזות האפרורית הזו, התחבא סיפור חיים יוצא דופן, ששילב בתוכו דרמות פוליטיות ורפואיות. סיפור חיים שהחל בברלין, כשקרל נולד כתינוקת יהודיה בשם מרתה, ונגמר במדינת ישראל, ב-1956, כשנקבר בבית העלמין קריית שאול כקרל מ. באר. למעשה, קרל מ. באר היה לא פחות מפורץ דרך: הוא האדם הראשון בעולם המתועד שעבר ניתוח להתאמה מגדרית. את הניתוח הוא עבר על ידי הסקסולוג היהודי ד"ר מגנוס הירשפלד עוד ב-1906. המכון של ד"ר הירשפלד, שהוקם בסוף המאה ה-19 בברלין, היה אחד מהמכונים הראשונים והמובילים בעולם לחקר המיניות – עד שנשרף ונהרס כליל על ידי הנאצים ב-1933. 

חייו המוקדמים של קרל 

כבר מרגע לידתו ערער קרל את הנורמות המקובלות. בבית החולים בו נולד ב-1885 התלבטו האחיות לגבי מין היילוד שזה אך נולד שכן היו לו מאפיינים "מוזרים": ככל הנראה, קרל נולד כאינטרסקס (אדם עם מאפיינים גופניים של שני המינים, הזכריים והנקביים). לאחר שסיימו להתלבט, החליטו האחיות כי מדובר בילדה, שקיבלה את השם "מרתה". 

מגיל צעיר קרל חש חוסר התאמה בין מגדרו לבין גופו. בגיל ההתבגרות, ההבדלים הגופניים בין קרל לבין שאר הבנות בכיתתו רק הלכו והתחדדו. שיער החל להופיע על פניו, וקולו הפך נמוך יותר, עובדה שגרמה לו לחשוב תחילה שחלה בשחפת. הוא גם החל לחוות משיכה מינית לנשים, וסבל באופן תכוף מדכאונות וחרדות. 

בתחילת המאה ה-20, הוא החל לעבוד בכלבו גדול, שם נחשף לראשונה בחייו להגות פמיניסטית. מציאות החיים בכלבו, על ההטרדות המיניות, האפלייה במשכורת והיחס המזלזל מצד הלקוחות והמנהלים, הובילה את קרל להפוך לפעילה פמיניסטית.

כפעיל פמיניסטי קרל התמקד בפעילות באחת מהסוגיות הקשות והכאובות בעולם היהודי בתחילת המאה ה-20: סחר של נשים יהודיות לזנות. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 יהודיות ממזרח אירופה, שנואשו מתנאי החיים הקשים בתחומי המושב הישן, חיפשו אפיקים להגירה במגוון דרכים. לא אחת הן נפלו קורבן להונאות של אנשים שהבטיחו להן אישורי הגירה חלקים אך בפועל סרסרו בהן לזנות. נשים כאלו מצאו עצמם קורבנות לסחר בתעשיית המין בכל רחבי מערב אירופה, ארצות הברית ואפילו בארגנטינה. קרל החל לפעול לשיפור מצבן של יהודיות קורבנות סחר בגרמניה, והפך למרצה מבוקש בנושא בכל רחבי גרמניה. במקביל, החל גם לכתוב מאמרי דעה בעיתונות. 

על אף שלא היו אז מקרים ידועים של אנשים שעברו התאמה מגדרית מנקבה לגבר (מה שהיום נקרא "גבר טרנסג'נדר"), קרל החל להציג את עצמו כגבר. כבר ב-1904 החל קרל להשתמש בלשון זכר ולהציג את עצמו כגבר בציבור. 

באותם ימים באר הכיר את ביילה הלפרין, בה התאהב נואשות. באר והלפרין ניהלו רומן סוער, אך שתי בעיות מנעו מהם לחיות יחד באושר ובעושר: העובדה שביילה היתה כבר נשואה, והעובדה שקרל, על אף שחי בציבור כגבר, עדיין היה רשום כאישה ונישואים גאים היו רחוקים מלהיות מוכרים באותה התקופה. באר והלפרין, צעירים ודרמטיים, החליטו, כמו רומיאו ויוליה, שאם הם אינם יכולים לחיות יחד באופן גלוי – עדיף שימותו יחד. אז הם החליטו להתאבד יחד. 

ביום הגורלי עמד באר בברלין בנקודה בה קבעו להיפגש, אך בעודו מחכה – נדרס על ידי חשמלית, המצאה טכנולוגית חדשה ששטפה את רחובות ברלין. הוא נפצע באופן קשה, ותוכנית ההתאבדות הכפולה נאלצה להיגנז.  

במהלך השיקום בבית החולים, התוודה קרל בפני רופאיו על מצבו הנפשי הקשה, על הדכאונות התכופים, ועל כך שבציבור הוא מזדהה כגבר. לאחר השיחה ועל רקע "ממצאיו הגופניים המשונים" – אחד הרופאים החליט ליצור קשר עם ד״ר מגנוס הירשפלד, אחד מהרופאים והסקסולוגים המפורסמים בברלין (ובעולם) דאז, להתייעצות. 

ד"ר מגנוס הירשפלד – או הסקסולוג היהודי ששינה את חקר המיניות

ד״ר הירשפלד היה אחד החוקרים הבולטים (והראשונים) בגרמניה ובעולם באותה התקופה שחקרו מין, מגדר ומיניות. עד היום הוא נחשב לאחד מחוקרי המיניות המובילים והמשפיעים במאה ה-20. הירשפלד, בעצמו הומוסקסואל, היה מהראשונים לקרוא לביטול האיסור על יחסי מין הומוסקואלים בין בגירים.

כבר בסוף המאה ה-19 הוא הקים בברלין את אחד ממכוני המחקר הראשונים בעולם לחקר המיניות, שנקרא "המכון לסקסולוגיה". בשנת 1910 ד"ר הירשפלד פירסם את Die Transvestiten: Eine Untersuchung über den Erotischen Verkleidungstrieb ("הטרנסקסואליות: התשוקה האירוטית לקרוסדרסינג") אחד מהמחקרים הראשונים בעולם על קרוסדרסינג וטרנסג'נדרים. בספר הוא גם קרא להכרה במה שהוא כינה "המגדר השלישי" לאלו החפצים בכך. 4 שנים לאחר מכן, פרסם את Die Homosexualität des Mannes und des Weibes ("ההומוסקסואליות של גברים ונשים") – ספר שנחשב לאחד מהמספרים המכוננים על הומוסקסואליות. 

אבל ד"ר הירשפלד היה יותר מרק חוקר אקדמאי במגדל השן. הוא גם היה רופא מטפל ואף מנתח – ואחד הראשונים שביצעו ניתוחים להתאמה מגדרית. אחת ממטופלותיו הראשונות והמפורסמות ביותר היתה הציירת לילי אלבה, שסיפור חייה שימש השראה לספר ולסרט "הנערה הדנית". 

ד"ר הירשפלד קיבל את באר כמטופל, והמליץ לו לעבור "ניתוח קטן" שיהפוך אותו לזכר. באר קיבל את ההמלצה, וב-1906 עבר את הניתוח שבוצע על ידי ד"ר הירשפלד. כאמור, ככל הנראה, הניתוח הראשון בעולם מסוגו. 

אך איזה סוג ניתוח בדיוק עבר באר? זאת, למרבה הצער, אנחנו לא יודעים. ולא כי ד"ר הירשפלד התרשל ברישום הרפואי והמדעי, אלא דווקא בגלל הנאצים. 

עבור הרייך השלישי , ד"ר הירשפלד סימן את כל מה שהם התנגדו לו: יהודי, אינטלקטואל, ליברל, הומוסקסואל גאה. אין זה מפתיע אפוא שד"ר הירשפלד והמכון שלו היו אחת מהמטרות הראשונות שהשלטון הנאצי סימן לעצמו. תוך פחות מחצי שנה לאחר שעלו לשלטון, דאגו הנאצים להביא לסגירת המכון והשמדתו המלאה בצורה פומבית במיוחד. 

למעשה, אחת המטרות המרכזיות באירוע שריפת הספרים במאי 1933 היה המכון לחקר המיניות של ד"ר הירשפלד. התמונות המפורסמות מאותו האירוע, צולמו בכיכר האופרה, סמוך להיכן שמוקם המכון. בליל שריפת הספרים, פשטו הנאצים על המכון, בזזו מעל 20,000 ספרים ומחקרים שנאספו בו, ןהחרימו את כל רכוש המכון – ולאחר מכן הציתו את המכון כולו. בין שאר החומרים שנשרפו באותו הלילה, היו גם לא מעט מתיקיהם הרפואיים של המטופלים – כולל זה של קרל מ. באר עצמו.

בשיאו של ליל שריפת הספרים, הגיע לכיכר האופרה יוזף גבלס לנאום מול קהל משולהב של כ-40,000 גרמנים נלהבים מול גיא השריפה הענק. "עידן האינטלקטואליזם היהודי תם", הבטיח גבלס להמונים, "מעתה ננקה את גרמניה". 

לא רק ספרים ומסמכים היו מטרה באותו הלילה. מנהל המכון, קורט הילר, שהיה בעצמו אינטלקטואל הומוסקסואל יהודי ופובליציסט שכתב בעד זכויות להט"ב ונגד הנאציזם, נעצר במהלך הפשיטה. הוא נשלח למחנה ריכוז אך לאחר 9 חודשים הצליח לברוח לצ'כיה, ומשם בהמשך ללונדון. לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה הוא שב למערב גרמניה וניסה להקים מחדש את המכון – אך כשל.  

ד"ר מגנוס הירשפלד עצמו הצליח לברוח לפריז זמן קצר לאחר שריפת המכון, שם נפטר ב-1935, כשהוא בן 67. למרבה הצער, לא כל המטופלים של המכון לחקר המיניות היו ברי מזל כמו הילר וד"ר הירשפלד. דורה ריכטר, האישה הגרמנייה הראשונה שעברה ניתוחים להתאמה מגדרית על ידי ד"ר הירשפלד נפצעה קשה בפרעות ובשריפה, אך הצליחה לאחר מכן להימלט מגרמניה. לא מעט ממטופלי המכון ימצאו את מותם במחנות ריכוז כחלק מרדיפת ההומוסקסואלים על ידי הנאצים בשנים הבאות.

קרל מ. באר היה ממטופליו של הירשפלד שגורלם שפר עליהם: על אף שאנחנו לא יודעים איזה ניתוח בדיוק הוא עבר על ידי ד"ר הירשפלד, אנחנו כן יודעים שהניתוח שעבר הספיק – לפחות עבור ממשלת גרמניה – כדי לקבל את זהותו כגבר. שנה לאחר שעבר את הניתוח – כלומר ב-1907, הוא קיבל תעודת לידה וזהות חדשה בה נרשם כזכר. בתעודות החדשות נרשם כ"קרל מ. באר", כשהאות האמצעית בשמו העדכני בתעודה, "מ.", רמזה לשם איתו נולד: מרתה. 

מצויד בתעודות החדשות היה קרל יכול לשאת סוף סוף את ביילה לאישה. הם התחתנו, אך למרבה הצער היא נפטרה זמן קצר לאחר החתונה מדלקת ריאות. באר לא התאבל עליה זמן רב, ומעט לאחר מכן כבר התחתן עם אשתו השנייה – אלזה מקס. 

קרל מ. באר והעלייה לישראל

לאחר שקיבל באר את התעודות המעודכנות שלו, הוא וד"ר הירשפלד פרסמו את סיפורו – שכצפוי עורר סנציה בגרמניה. באר פרסם אוטוביוגרפיה, תחת שם העט N.O. Body, שם רווי מימדים ושכלל גם קריצה גם לספרו של הרצל אלטנוילנד, שדמות עם שם זהה מופיעה בו. האוטוביוגרפיה הפכה לרבת מכר בגרמניה ואף זכתה לשני עיבודי ראינוע. 

לצד פרסומו הציבורי, באר החל לעבוד כיו״ר הסניף הברלינאי של "בני ברית", אז הארגון היהודי הפילנתרופי והציוני הגדול בגרמניה. קרל כיהן בתפקיד עד 1937, אז אסרו הנאצים את המשך קיומו של הארגון, ועצרו את כל עובדיו. גם באר עצמו נעצר על ידי הגסטפו ועבר חקירות בעינויים. לאחר ששוחרר ממעצר החליט יחד עם אשתו אלזה לעלות לארץ ישראל. הם התיישבו בבת ים, וקרל עשה הסבה מקצועית והחל לעבוד כסוכן ביטוח. 

מעלייתם לארץ בשלהי שנות ה-30 ועד לפטירתו חיו קרל ואלזה בשלווה בבת-ים, כמו עוד זוג עולים מגרמניה ממעמד הביניים, כשמעטים מכירים את סיפורם המלא. ביוני 1956 נפטר באר, בגיל 71. הוא נטמן בבית העלמין קריית שאול. על אף שלאורך השנים ה"מ" האמצעית בשמו רימזה לשם מרתה, על מצבתו נכתב: קרל מאיר באר.

מעטים מהמבקרים בבית הקברות בימינו יודעים את סיפור החיים של באר, שנפטר לפני כ-70 שנה. סיפור שהחל בחדר לידה ואחיות מבולבלות בגרמניה בסוף המאה ה-19, עבר את התהפוכות המטלטלות של גרמניה ואירופה במאה ה-20, והסתיים בשלווה וחיים מנומנמים של סוכן בביטוח – ועוד בבת ים.