אִשָּׁה־צְבִי
איילת קדם
.
1.
הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לְךָ, אַתָּה יוֹדֵעַ, מַפְקִירָה
אֶת הֶחָשׁוּב מִכֹּל, כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ בָּהֶן
חִפַּשְׂתִּי עֲקֵבוֹת בַּחוֹל, שְׁקֵטָה מִדַּי, רְדוּפַת שְׂמָחוֹת
שֶׁל נְדוּדִים וַאֲהָבוֹת רָעוֹת, אַתָּה, כַּמָּה חִכִּיתִי,
כְּבָר לֹא נִשְׁאָר הַרְבֵּה: חֳפָנִים שֶׁל חִטָּה וְכֻסֶּמֶת,
קָצֶה שֶׁל שֶׁמֶשׁ אֲדֻמָּה,
אֵיךְ בָּרָאתָ לִי אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, לְהַשְׁכִּיחַ
אֶת הַמִּלִּים שֶׁנָּשְׁרוּ עַל גַּבִּי בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים,
לְעִתִּים חַסְרַת רַחֲמִים וּפְעָמִים אֲחֵרוֹת חַסְרַת בּוּשָׁה,
כְּפוּפָה כְּמוֹ הָרָצוֹן הַזֶּה שֶׁלְּךָ לְהֵעָלֵם בְּתוֹכִי וַעֲדַיִן,
לֹא יְכוֹלָה לְהִסְתַּיֵּם.
.
2.
הָאִשָּׁה עִם קַרְנֵי הַצְּבִי נוֹלֶדֶת מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה,
אַחֲרֵי שֶׁמַּחֲטֵי הָאֹרֶן מַאְדִּימוֹת וְנוֹשְׁרוֹת לָאֲדָמָה
וְרִמּוֹת בּוֹקְעוֹת מִתּוֹךְ בַּלּוּטֵי הָאַלּוֹן.
אֵין לָהּ פָּנִים בַּחֹשֶׁךְ אַךְ עֵינֶיהָ מַבִּיטוֹת מִבַּעַד לֶעָלִים,
גּוּפָהּ דָּרוּךְ, הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת לְאָן מוּעָדוֹת פָּנֶיהָ
וְרַק אַחֲרֵי שָׁעוֹת אוֹ יָמִים אוֹ שָׁבוּעוֹת יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ,
עֵשֶׂב קָצָר וּמְעֻבֶּה יִצְמַח אוֹ קוּרֵי עַכָּבִישׁ יִפְרְחוּ בַּשִּׂיחִים,
מַשֶּׁהוּ יַצְמִית אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת וְיַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת, מַשֶּׁהוּ, אִשָּׁה
מִתּוֹכוֹ צוֹמַחַת לְעֵבֶר הוֹוֶה שֶׁכְּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְקַצֵּר
עַד שֶׁכָּל הַדְּבָרִים מִתְיַשְּׁבִים בִּמְקוֹמָם אוֹ
חוֹזְרִים עַל עַצְמָם שׁוּב וָשׁוּב וְעוֹנוֹת הַשָּׁנָה שֶׁאֵינָן
עוֹד סְדוּרוֹת מַצְמִיחוֹת אוֹתָהּ וְאֶת קַרְנֶיהָ וּכְבָר
הַסּוֹף קָרֵב לַהַתְחָלָה וְסוֹגֵר עָלֶיהָ מִכָּל הָעֲבָרִים.
.
3.
אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי
מַכִּירָה אֶת הָעֵשֶׂב
שְׁנֵינוּ לֹא מַצְלִיחִים לְהָנִיחַ מִיָּדֵינוּ אֶת הַסַּכָּנָה
שֶׁמִּתְפַּתֶּלֶת בְּרַגְלַיִם דַּקּוֹת שֶׁל חֶרֶק.
הַאִם קַרְנַי מַסְגִּירוֹת אֶת עֶצֶם הֱיוֹתִי?
אִשָּׁה־צְבִי,
גָּוֶן וָרֹד שֶׁל שְׁקִיעָה נֶחְרַת בְּעוֹר הַפָּנִים
מַנְצִיחַ תִּקְווֹת שָׁוְא.
.
4.
מְקוֹר אַהֲבָתִי,
הָרָקָב בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר,
לָנוּעַ מִשָּׁם לְעֵבֶר הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ
פּוֹרֵחַ הָאֲוִיר,
רִבּוּעֵי אוֹר וּרְסִיסֵי מוֹךְ,
כִּמְעַט אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹר שֶׁמֶשׁ
מִבְּלִי לְהִשָּׂרֵף,
הָעֵצִים מְסַפְּקִים
מַחֲסֶה מִפְּנֵי הָאֶפְשָׁרוּת
לְהִתְפּוֹגֵג בָּאוֹר.
.
5.
הַקִּנְאָה צִמְּחָה תּוּתֵי בַּר עַל רֹאשִׁי
וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
אֶת קַרְנַי מִבַּעַד לַסְּבַךְ,
אַשְׁלָיָה בְּתוֹךְ אַשְׁלָיָה,
אִשָּׁה־צְבִי בְּתוֹךְ יַעַר נֶחְלָם.
.
6.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בְּלִי קוֹל
כִּי וִתַּרְתִּי עַל שְׂפָתַי,
סוֹפִי שֶׁהָיִיתִי טֶרֶף לְפַחַד מְסֻיָּם.
.
7.
סְגֻלִּים וּצְהֻבִּים
הַיָּמִים עַל קַרְקַע הַיַּעַר
וְרוּחַ קוֹרֵאת לָבוֹא לִמְקוֹמוֹת מְשֻׁנִּים,
פַּחַד אוֹחֵז בְּקַרְנַי –
רַעַד קַל, מְאַלְחֵשׁ.
.
8.
אִשָּׁה־צְבִי אִבְּדָה אֶת גּוּפָהּ בַּיַּעַר
לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ וְכָל פְּחָדֶיהָ –
לְהִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם וְלִזְכֹּר אֵיךְ פַּעַם
גָּזְרָה אֶת הַשְּׂמָחוֹת בְּסַכִּין אֲרֻכָּה
עַד שֶׁצִּמֵּחַ שְׂעָרָהּ שְׁרָכִים וְדֻבְדְּבָנִים,
לְאוֹרוֹ שֶׁאֵינוֹ תָּמִים אוּלַי תֹּאבַד בִּינָתָהּ
כִּי סְבַךְ יַעַר אָפֵל לְפֶתַע קָם בָּהּ.
.
9.
אִשָּׁה־צְבִי, גַּם הִיא עַכְשָׁו כְּמוֹתָם,
בָּאִים עָלֶיהָ בְּמוֹתָם,
גְּלִידֵי קֶרַח כְּחֻלִּים הָפְכוּ עֵינֶיהָ,
שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁם,
לְהִמֵּס עַד כְּלוֹת כִּי לֹא יָדְעָה –
כָּמוֹהָ לְפָחוֹת,
אִשָּׁה־צְבִי אֵינָהּ צְבִיָּה,
פָּנֶיהָ נִסְתָּרוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הֵם בְּלֶכְתָּם,
כְּמוֹתָם לְפָחוֹת,
לֹא תָּשִׁיב אֶת פְּנֵיהֶם רֵיקָם, שֶׁהֲרֵי
לֹא תַּבִּיט, בִּהְיוֹתָהּ –
לֹא תֹּאהַב אַף פַּעַם
כִּי תָּשׁוּב.
.
איילת קדם היא בעלת תואר ראשון בספרות השוואתית ותואר שני בבריאות נפש קהילתית ובוגרת כיתת האמן של הליקון לשירה. מטפלת בנפגעי נפש המתגוררים ב"קהילה תומכת". אם לשלושה. שיריה פורסמו, בין השאר, בכתבי העת הליקון, עתון 77, מאזנים ומעין. ספר שיריה "הפתח הצר" ראה אור בהוצאת עמדה.
.
» במדור ארוכים בגיליון הקודם של המוסך: "אנשים מאושרים מכלום: קולומביה ומקסיקו": פואמה מאת דורית ויסמן
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
