מיכאל קגזנוב
.
לעינב צנגאוקר
וְלוֹהֵט בּוֹ הַלֵּב. עוֹד יוֹסִיף לִפְעֹם / חַיִּים בָּעוֹרְקִים שֶׁיָּצַר גּוּפֵךְ
וְלוֹהֵט בּוֹ דָּמֵךְ. זִכְרִי זֹאת, שִׁלְחִי לוֹ / אֶת הַחֹם הַסָּמִיךְ שֶׁהוּא גַּם חֻמֵּךְ
וְלוֹהֵט בּוֹ הָרוּחַ. כֵּן, עוֹדֶנּוּ שׁוֹכֵן / הָרוּחַ בִּבְשַׂר הַגִּבּוֹר הָרַךְ, כְּמוֹתֵךְ
.
הֵאָחֲזִי בַּלַּהַט הַזֶּה, הַגּוֹעֵשׁ, הַנִּרְעָד / שֶׁלּוֹהֵב בְּנַפְשֵׁךְ
כְּחֶרֶב נְעוּצָה / אַתְּ יְכוֹלָה לָהּ, לֹא יִגַּע בָּךְ חֻדָּהּ
.
הֵאָחֲזִי בַּשֵּׁם שֶׁנָּתַתְּ לוֹ – / עַל מִי שֶׁיִּלָּקַח מִמֵּךְ וְיַמְתִּין לָשׁוּב
בְּלִבּוֹ, בְּדָמוֹ, בְּרוּחוֹ, בַּגּוֹעֵשׁ בּוֹ / וַיִּקָּרֵא מַתָּן – מַתָּן שֶׁלָּךְ
.
הֵאָחֲזִי בָּנוּ. פִּיךְ הוּא דֶּלֶת לִסְגֹּר / נֶפֶשׁ מִתְנַוֶּנֶת, הָעוֹרֶגֶת בִּשְׁבִילֵךְ –
שֶׁתֵּדְעִי צָהֳלָה וְשֶׁתְּקַבְּלִי תְּבוּאָה / שֶׁתֵּדְעִי מְנוּחָה וְשֶׁתְּקַבְּלִי מַתָּנָה
.
מיכאל קגזנוב (1992) הוא משורר, עורך ספרות ויזם בתחומי החברה והרוח. מייסד מיזם התרבות הפילנתרופי "היכלות שירה", במה לאמנים ולמשוררים שכל הכנסותיה קודש לארגוני חברה אזרחית ולמטרות חברתיות. הכנסות הערב האחרון של המיזם נתרמו למשפחות החטופות והחטופים. לאחרונה ראתה אור בהוצאת "קתרזיס" אסופת שירה בעריכתו, "בלי להישיר מבט", על אהבה בשירה העברית בת־זמננו. בימים אלה עובד על ספר ביכורים בעריכת ד"ר דורי מנור. שיריו פורסמו באנתולוגיות, בעיתונות ובכתבי עת, בין השאר ב"הארץ", "הו!", "הליקון" ו"עתון 77".
.
מיכל כהן
.
דברי הימים האלה
אֶתְמוֹל הָיָה רֶגַע
הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּהִירִים וְהָעֲנָנִים נִמְתְּחוּ
עֲדִינִים כְּמוֹ זְרוֹעוֹת
מוּשָׁטוֹת לִפְרֹשׂ
כִּפַּת הֵיכָל. וְהָאֲוִיר הָיָה
לַחַשׁ:
בִּירְדִי
בִּירְדִי, זֹאת אָל. הַאִם
שׁוֹמַעַת, פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי
אֲנִי וְאַתְּ כְּבָר
נִכְנַסְנוּ לַמִּנְזָר. זוֹ הַתְּנוּעָה
הָעַמְלָנִית, הַמְּשֻׁקַּעַת בַּמֶּרְחָבִים
הַמּוּגַנִּים שֶׁל חַלְלֵי הוֹוֶה
מְנֻקָּדִים הִצְטַלְּבוּיוֹת אַקְרָאִיּוֹת –
חִיּוּכִים, מַבָּטִים, הִנְהוּנִים – מֶחֱווֹת
שׁוֹתְקוֹת. מַצְלִיחוֹת אוֹ לֹא
מַצְלִיחוֹת לִהְיוֹת
שְׂמֵחוֹת.
וּבְכָל הַמִּסְדְּרוֹנוֹת תְּלוּיוֹת
עֲשָׁשִׁיּוֹת נַפְשֵׁנוּ
וּמֵעַל כָּל שְׁבִילֵי הַגַּן
וּמֵעַל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה
שֶׁעוֹדֶנָּה נִפְקַחַת מִשְּׁעָרָיו
מִצְטוֹפְפוֹת מִלִּים
כְּמוֹ אֲהִילִים
מְבַקְּשׁוֹת לְרַכֵּךְ
אֶת הַקִּרְבָה
לִשְׁמֹר פֶּן תִּשָּׂרֵף לָנוּ
בּאוֹר
כָּל הָאַהֲבָה
.
עוד אחווה
אֲנִי עוֹמֶדֶת מוּל מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ
הַטּוֹווֹת
מִקּוּרֵי כְּאֵב
הָאֵיבָה וְהָאֵימָה
אֲלֻמּוֹת אִלְּמוֹת בַּחוּטִים
שֶׁכִּנִּית חֶבֶל הַצָּלָה
אַתְּ מְאַיֶּתֶת
עַל הַגְּדֵרוֹת סְבִיבֵךְ
צֹפֶן דְּמָמָה
בַּמִּלְחָמָה
לִהְיוֹת מָה
שֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת
שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם
לֹא־מֻכְתָּם.
.
מוּל עֹשֶׁר הֶחֳמָרִים שֶׁאַתְּ
מַרְשָׁה לִי לִרְאוֹת
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת מִלִּים.
נֶפֶשׁ עַזָּה וְזַכָּה אַתְּ
לֹא נוֹלַדְתְּ לָמוּת עִם
שֵׁבֶט אַחִים. רְאִי אֵיךְ
הַחוּטִים הֵם גַּם מַחְלְפוֹת
פְּלָאִים הֵם עֵדוּת
לַכּוֹחוֹת שֶׁל תְּנוּעַת
הַשִּׁיבָה שֶׁל הַפְשָׁרַת
הַשָּׂפָה מִקִּפְאוֹן
גָּלוּיוֹת לְהִתְיַצֵּב
בֵּין עַמּוּדֵי הַבַּיִת – רִאשׁוֹן
שֵׁנִי, אֲפִלּוּ שְׁלִישִׁי שֶׁל מַעְלָה –
וְלִלְפֹּת
לֹא כְּדֵי לְמוֹטֵט
אֶלָּא לְאַחוֹת
.
מיכל כהן היא מתרגמת. שירים פרי עטה התפרסמו בגיליון המוסך מיום 1.9.2022 ובגיליון ינואר 2024.
.
צוריאל אסף
.
אחר יורה
בְּאַחַת נִבְרַר הַהֶבֶל
שֶׁהַשְּׁרָבִים הִתְעַקְּשׁוּ לִמְכֹּר
לֹא הָיוּ אֵלֶּה אֲנִיצֵי הַקַּיִץ, הַנִּמְלָאִים חַיִּים
אַחַר הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן, כְּבַד הַנִּיחוֹחוֹת
זֶה הָיָה מְעוֹף הַכְּלוּלוֹת הַמַּלְכוּתִי
.
שֶׁל הַטֶּרְמִיטִים וְשֶׁל נִמְלַת הַקָּצִיר
בְּסוֹפוֹ, מְסֻפֶּקֶת, מְסַלֶּקֶת הַנְּמָלָה
לְתָמִיד אֶת כְּנָפֶיהָ, הַדַּקִּיקוֹת, הַנֶּאְדָּרוֹת, כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ
נֶעֱלֶמֶת לְסֶדֶק נִסְתָּר, בְּעֶצֶם
מַעֲמִידָה אֶת עַצְמָהּ לִהְיוֹת לְרֶגַע פֵּרוּשׁ
.
*
עוֹרֵב מַאֲכִיל קוּקִיָּה
מְצֻיֶּצֶת, שֶׁהוּא חוֹשֵׁב לְבִתּוֹ, אֲנִי
מֵזִין בִּקְפִידָה אֶת הָאֵבֶל
מִכָּל הַלֵּב הַסָּדוּק
מַאֲמִין לִשְׁקָרִים יְשָׁנִים
שֶׁכְּבָר אֵינִי מְסֻגָּל לִרְאוֹת
.
בַּמַּעֲרַב דּוֹעֲכִים עֲנָנִים אֲדֻמֵּי עֵינַיִם
דּוֹלֵף מִבַּעֲדָם, כֵּן הָעוֹלָם.
.
קירח השדה
לישראל נטע
(כגשת החורש בקוצר)
קֵרֵחַ הַשָּׂדֶה בְּעֵת הֶחָרִישׁ
תַּחֲרִישׁ הַזֹּאת
בְּאֵין צְמָחָיו שֶׁבָּלְמוּ
לְגִבְעוֹלֵיהֶם הָרַכִּים אֶת הֶדֶף
מְכוֹנוֹת הַמִּלְחָמָה, אֶת חֵפֶץ
אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַבִּלְתִּי מְנֻסּוֹת שֶׁל מִי
שֶׁבָּאוּ לְהוֹשִׁיט יָד
צְמָחָיו שֶׁכְּבָר עָלוּ עַל שֻׁלְחָנוֹת רְחוֹקִים
וְהָיוּ לְקִרְבַת לֵב, לִשְׁנַת צִמָּאוֹן וַחֲלוֹם.
.
קֵרֵחַ הַשָּׂדֶה, חָרִישׁ
וְגַעְגּוּעַ לִצְמָחָיו שֶׁתֶּכֶף
יְנוּבוּן כָּאן בְּמִלְמוּל רוּחוֹת הַסְּתָו
בְּגִשְׁמֵי הָאֲפָרִים שֶׁנִּגּוּנָם בָּא
אֶל אוֹתִיּוֹת הַשָּׂדֶה כִּתְחִיַּת מֵתִים
.
צוריאל אסף הוא משורר ומחנך גלילי. "העפרוני", ספר שיריו השני, ראה אור לאחרונה בהוצאת עם עובד. שיריו ראו אור בגיליונות המוסך מתאריכים 1.2.23, 20.7.22 ו־1.2.21.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: "כבסים תלויים, אנך לאינסופים", שירים חדשים מאת אפרת בלום ואיתן דקל
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
