הכל התרחש באורח חוקי ובאמצעים שכולם נכללו בחוקה עצמה: קודם כל "צווי החירום" מטעם נשיא הרייך, ולבסוף ההחלטה להסמיך את הממשלה, שנהנתה מרוב של שני שלישים ברייכסטאג, כנדרש בחוקה, לחוקק חוקים ללא כל הגבלה
עליית יהודי מרכז אירופה ("הייקים") ו"ידיעות התאחדות עולי גרמניה"
בבהלה גדולה הבינו יהודים רבים שחיו בתוך גבולות גרמניה שחייהם ורכושם נתונים בסכנה ממשית ושעליהם למצוא אלטרנטיבות להמשך
"הסכם ההעברה" והחרם על מוצרים גרמניים
ארגונים יהודיים פנו בכרזות וכרוזים אלו לציבור לוותר על קניית מוצרים מגרמניה
מכתב הפיטורים ללדיסלאוס פרקש מאת פריץ הבר
בעקבות עליית הנאצים לשלטון בינואר 1933, כל אנשי הסגל האקדמיים במוסדות ממלכתיים בגרמניה פוטרו כבר באביב באותה השנה
"שמעתי שגרמניה נכנעה. בערב הלכתי לכיכר ציון, שם ראינו רק חיילים שתויים"
כשבנו בחזית, כותב שמואל הוגו ברגמן ביומנו האישי על הימים שעוברים על היישוב בארץ עם היוודע דבר הניצחון על גרמניה הנאצית.
פאוסט – יוהן וולפגנג פון גתה
יהודים דוברי גרמנית התלהבו מ"פאוסט" כמו שאר דוברי גרמנית. במסגרת "העלייה החמישית", עולי גרמניה סחבו אתם לעתים קרובות את הכרכים של כתבי גתה בדרכם ארצה, ובכך ניסו לשמר מעט מן המולדת האבודה, לפחות ברמה תרבותית-לשונית
התערוכה "אמנות מנוונת", 1937
כל יצירת האמנות שלא התאימה להגדרות הנאצים, הוכרזה כ"אמנות מנוונת" (Entartete Kunst), אמנות שלדעתם של שליטי גרמניה בין 1945-1933 לא הייתה אמנות אלא קשקוש, מעשה של לעג לעם הגרמני
ההתנגדות הגרמנית להיטלר וניסיון ההתנקשות בו
האדישות של חלקים ניכרים מתושבי גרמניה, יחד עם הצייתנות המושרשת לרשויות והתקווה לשיפור ברמת החיים, הובילו לכך שכמעט לא היו אנשים שהיו מוכנים לסכן את עצמם בפעולות התנגדות למשטר
המלחין פאול בן חיים ודרכו מגרמניה למזרח התיכון
סיפורו של בן חיים הוא סיפור של יהודי גרמני שחווה את מלוא השבר שהביאו איתן תהפוכות הגורל בתקופתו
חוקי נירנברג – חוקי הגזע הנאציים
חוקי נירנברג נותרו בתוקף עד סוף הרייך השלישי, ויושמו גם באוסטריה לאחר צירופה לגרמניה ב-1938, וכן בכל השטחים הכבושים במהלך מלחמת העולם השנייה