יום כיפור

יום כיפור, החל מדי שנה ב-י' בתשרי, הוא אחד ממועדי ישראל, אשר נחשב לקדוש במיוחד בגלל השילוב של רעיון הסליחה וחשבון הנפש העומדים במרכזו, יחד עם מנהגיו שבראשם מצוות הצום והתענית. על פי התורה, מטרת יום הכיפורים היא "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו". על פי התפיסה הרווחת, אמנם יום הכיפורים מכפר על העבירות שבין אדם למקום (לאל), אך על עבירות שבין אדם לחברו אין הוא מכפר, עד שהאדם יפייס את חברו. מסיבה זו חל מנהג בו אנשים עושים חשבון נפש ותשובה ומבקשים סליחה איש מרעהו. עינויי הגוף הנדרשים בכיפור לא פורטו במקרא, אך חז"ל פירשו שמדובר באיסור על חמשת עינוגי הגוף: אכילה ושתיה, נעילת נעלי עור, רחיצה, סיכת הגוף, ותשמיש מיטה. מטרת הצום ועינוי הגוף בכיפור היא כדי לשחרר את מגבלת הגוף, על מנת שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום. תענית הצום, אם כך, היא לא בשל אבלות (כמקובל במועדי תענית אחרים) אלא בשל קדושת היום. למעשה, מדובר ביום שמח בגלל ההזדמנות לסליחה ולכפרה.

בין מנהגי ערב החג והחג: סעודה מפסקת, מנהג כפרות, טבילה, לבישת בגדים לבנים, תפילת כל נדרי להתרת נדרים, תקיעה בשופר בסיום תפילת נעילה והצום, ועוד. בישראל יום כיפור נחשב למועד בעל צביון שונה ממועדים אחרים ומיום שבת. בין מאפייניו הייחודיים: הפסקת תנועה כמעט מוחלטת של כלי רכב, הפסקת שידורי הרדיו והטלוויזיה, וסגירת כל פעילות המשק, למעט ארגוני חירום. בגלל הכבישים הריקים, נוהגים ביום זה בעיקר ילדים לצאת לרחובות ולכבישים על אופניים, קורקינטים וגלגיליות.

ביהדות קיימים שישה ימי צום. כאשר צום יום הכיפורים נחשב לחשוב שבהם. הצומות הנוספים הם:

צום גדליה, ג' בתשרי – מציין את היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם, הנציב היהודי שנותר באזור ירושלים לאחר החורבן הראשון; עשרה בטבת – יום תחילת המצור על ירושלים; תענית אסתר י"ג באדר;
שבעה עשר בתמוז – מציין את היום בו הובקעו חומות ירושלים לפני חורבן הבית השני; תשעה באב – מציין את היום בו חרבו ירושלים ושני בתי המקדש. בנוסף קיים מנהג "תענית בכורות" בי"ד בניסן – מנהג יהודי שבו בכורים צמים בערב פסח מהבוקר עד ליל הסדר

עוד על יום כיפור באתר הספרייה