הנה כמה תארים שניתן להצמיד ליעקב לישנסקי:
מושל צבאי של הגליל במלחמת העצמאות.
קרוב משפחתו של יוסף לישנסקי מראשי ניל"י.
בעל תחנת דלק.
מלכת המטבח.
לא, זה לא צחוק. בשנת 1969, בתקופה שבה גבר במטבח היה מראה נדיר, הפך יעקב לישנסקי ל"מאסטר שף" של ישראל.
1969 הייתה השנה הרביעית בה התקיימה תחרות הבישול הגדולה של מדינת ישראל, תחרות "מלכת המטבח". העיתונים, עקבו מקרוב כיצד מאות מתמודדים מכל רחבי הארץ התמודדו בתחרויות האזוריות, כשהזוכים בהן – או יותר נכון, בעיקר הזוכות בהן – הגיעו למעמד הגמר שהתקיים ב-25 במאי במלון הילטון תל אביב.
המנה שהביאה ליעקב את התואר הייתה מנת דגי הבורי לה קרא "גילו גלילים".
"רציתי מרשם שיעריך נכונה את מאמצם של אנשי השדה לגדל לנו דגים במשך כל השנה", הסביר השף הזוכה. "ועכשיו לאחר שהשתחררו מהסורים (בעקבות מלחמת ששת הימים – נ"ג), שיגילו בתפריטים על פי מילות השיר 'גילו הגלילים גיבורי חיל, שישו ושמחו יומם וליל'.
ומה הסוד למתכון מנצח?
"אני מקפיד לבחור בחומרים המעולים ביותר", חשף יעקב. "רק כך אפשר להשיג תוצאות מובחרות".
כשעלתה אסתר, רעייתו של יעקב, לבמה, רגע לאחר זכייתו, היא נשאלה "מי שולט במטבח בבית?", וענתה בלי לחשוב פעמיים: "אני!", אך מיד הוסיפה: "יעקב לא מבקר את האוכל שלי. וכל מאכל חדש שהוא מכין אני טועמת. אינני מתחרה איתו בכלל".
ומה היו התגובות לזכייה המפתיעה?
סיכמה את זה יפה שושנה ספיר, אז רעייתו של שר האוצר פנחס ספיר, שזכתה להעניק ליעקב את סינר הניצחון: "אם ראש הממשלה היא אישה, מדוע לא תהיה מלכת המטבח גבר?".
ועמי ברקן, מ"על המשמר" הוסיף: "כל אותם גברים שחשו עצמם בזמנו שלא בנוח על הצלחתה של נציגת המין היפה להיבחר לתפקיד הרם של ראשות הממשלה יחושו בוודאי רווחה ופורקן משישמעו כיצד נקמו בני המין הגברי בחיפה את עלבונם מידי הנשים".
יעקב לא שכח את ימיו ב"הגנה" ובצה"ל ומיהר לתרום את עוגת שלוש הקומות שבה זכה לחיילים פצועים. הוא גם הבטיח לבשל למען החיילים בתעלת סואץ.
האם באמת קיים את הבטחתו?
בהחלט כן.
זמן קצר לאחר התחרות הגיע יעקב עד התעלה, וקיבל עליו את אתגר "במחנה": להכין לחיילים ארוחת מלכים, אבל בלי הנחות – רק עם חומרי הגלם שימצא במטבח הצבאי. כשפגז מצרי נפל במוצב (ימי מלחמת ההתשה נזכיר), יעקב מיהר לבונקר, רק כדי לחזור משם למטבח הצבאי ולהמשיך לבשל.
לתוצאה קרא יעקב "פינכת מיכל", על שם חיילת ירושלמית חביבה שפגש בבונקר. ה"פינכה" הייתה בעצם שקשוקה עם הרבה שום ובצל. אבל את עיקר מרצו השקיע יעקב בארוחת הערב למוצג שכללה בין היתר: עגבניות ממולאות, כופתאות, הודו וקוביות נקניק ואפילו עוגת קצפת לקינוח.
יעקב סיפר שמאז ומתמיד אהב את המטבח, עוד מימיו ב"הגנה". החיילים שיערו שהוא בטח רוצה לבקר שם טבחיות מסוגננות, אבל יעקב התעקש: "תפוחי האדמה עניינו אותי יותר".
"אבא היה ידוע באהבתו לבישול שרכש בילדותו במטבח של אמו, מלי, שנודעה בבישוליה ובטעמים מגוונים וממנה למד המון", מספר לנו בנו של יעקב, צבי לישנסקי. "הוא היה מבשל בביתו לכל משפחתו. הילדים היו הראשונים שנהנו ממאכליו הנפלאים שיצאו מתחת ידיו. חלק ממאכליו הידועים, שאהבו כולם, היו תבשילי חצילים לסוגיהם, סלטי עשבי בר שבהם היה משתמש עם עשבי חובזה, עולש, גרגירי הנחלים, תרד מצוי, ועכוב שהיה מאכל מסורתי. בנוסף היה מכין קציצות בטעמים שונים ולביבות מכל מיני עשבים שהיה קוטף או קונה".
