סרן חיים חוצב ז"ל וסמל יהונתן רוזנמן ז"ל, נפלו שניהם במהלך מלחמת יום הכיפורים. שניהם שירתו בחיל השריון, שניהם לחמו ממש באותה הגזרה. הם נהרגו בהפרש של שלושה ימים ונקודות נפילתם רחוקות אך 7 ק"מ זו מזו. הם ככל הנראה לא הכירו זה את זה, אבל בין שני גיבורי התהילה שנפלו באותה מלחמה מחבר דבר נוסף, והוא קשור בכלל לשיר שנכתב לחג החנוכה.
אַחַי גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה | מילים: דודו ברק, לחן: שייקה פייקוב.
אָחִי בְּכוֹרִי יוֹחָנָן
אֵלֶיךָ קוֹרְאִים הַשָּׁמַיִם
שׁוֹמֵר נְתִיבֶיךָ מַלְאָךְ בְּלָבָן
מְפָרֵשׂ הוּא עָלֶיךָ כְּנָפַיִם.
שֵׁנִי לִי יְקָרַת שִׁמְעוֹן
אֶל חֹם הַמִּדְבָּר פְּעָמֶיךָ
מִרְכֶּבֶת זָהָב וּמִרְכֶּבֶת שִׁרְיוֹן
לִי שׁוֹמְרוֹת אֶת כ״א שְׁנוֹתֶיךָ.
אַחַי גִּבּוֹרַי
גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה
לָכֶם תְּפִלָּתִי הָעוֹלָה וְעוֹלָה.
אַחַי גִּבּוֹרַי
גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה
לָכֶם תְּפִלָּתִי הָעוֹלָה,
אַחַי גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה
אַחַי גִּבּוֹרֵי הַתְּהִלָּה.
הַבֵּט, גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה,
עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לְרַגְלֶיךָ,
חֻפָּה מֵעָלֶיךָ — הוֹדָהּ וּכְבוֹדָהּ,
תְּסַפֵּר אַגָּדָה אוֹדוֹתֶיךָ.
אָחִי הָרְבִיעִי אֶלְעָזָר
אֶל אֶרֶץ חֶרְמוֹן הֶעְפַּלְתָּ,
מוּל נֵס הָאוּמָּה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הָהָר
חֲרִישִׁית דִּמְעוֹתֶיךָ גִלְגַּלְתָּ.
אֲנִי יוֹנָתָן הַקָּטָן
הַקָּט שֶׁבְּבָנֵי מַתִּתְיָהוּ,
הַבִּיטוּ, אַחַי, הִנֵּה בָּאתִי עַד כָּאן,
וְיָמַי הַיָּפִים הִנֵּה בָאוּ.
בָּם גֶּשֶׁר אֶל גֶּשֶׁר אֶקְשׁוֹר,
וְכָכָה נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ;
מֵעֵבֶר לָרֶכֶס אַיֶּלֶת הָאוֹר
שׁוּב בּוֹכָה וְצוֹחֶקֶת אֵלֵינוּ.
ההשראה לשמו של השיר, ובעצם גם לתוכנו, "אחיי, גיבורי התהילה", באה מספרו של הווארד פאסט (1948), בשם זה. הספר מספר על תקופת מרד החשמונאים. אבל הסיפור המסופר בספר הוא משל, אלגוריה, שנכתב בימים שצאצאי המכבים לחמו את מלחמת השחרור של ארצם.
הספר, שיצא לאור ב-1948, בעיצומה של מלחמת השחרור, הפך, בתרגומה של רות ליבנית, לחביבם של הלוחמים. כפי שכתב שנים אחר כך, בביקורת על הספר: "אולם נודה על האמת: משהופיע 'אחיי גיבורי התהילה' בשלהי מלחמת השחרור ואנו כולנו כשיכורי-נצחון, ותמהים על הנס הגדול שאירוע לנו, לא היה כספר זה לביטוי פתטי של חוויותנו באותו הזמן."
בעקבות הספר גם הוצג בישראל מחזה המבוסס עליו, ואפילו גורודיש השתמש בביטוי בנאומו המפורסם ממלחמת ששת הימים.
כותב השיר, דודו ברק, שהושפע כמובן מכל אלו, כתב את השיר בעל אותו השם עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, כשיר חנוכה המהלל את המכבים.
כל אחד מבתי השיר מתייחס לאחד מחמשת בניו של מתיתיהו הכהן, שהחל את מרד החשמונאים נגד אנטיוכוס הרביעי, הוא ובניו: יוחנן הגדי, שמעון התרסי, יהודה המקבי, אלעזר החורני ויונתן הוופסי.
אבל השיר לא זכה לקבל את יומו כשיר חג. איך שיר חנוכה קלאסי הפך לשיר אֵבֶל? ברק, שמחשיב את השיר כמן היקרים לו בשיריו, כותב: "למירב תשומת הלב זכה דווקא ביום הזיכרון לחיילי צה״ל."
וכך הוא סיפר לי: "'אחיי גיבורי התהילה' כבר היה ברשותי זמן מה לפני המלחמה. הוא נכתב, למעשה, כשיר גְבורה לחנוכה." אבל בעקבות המלחמה הקְדיש ברק את השיר לזכרו של בן משפחתו חיים (חיימ׳קה) חוצב (צ׳צקי) מקיבוץ גבעת השלושה: "לאחר שחיימ'קה נפל הועדתי את המילים לזכרו." אמר וסיפר שהשיר הגיע אל חברו המלחין שייקה פייקוב: "שייקה לחם באותה עת כשריונר בגולן, ובחופשה בת שבעים ושתיים שעות ישב בקיבוצו משמר השרון והלחין את מילותיי בחטף. את השיר המולחן מסרתי לשלמה צח וזה הפקידו בידיה האמונות של אילנית".
עד כאן ברור הקשר לסרן חוצב ז"ל. אבל איך מחבר השיר בינו ובין סמל יהונתן רוזנמן?
בשנת 2010 הוזמנתי להנחות את ערב הפתיחה לאירועי שנת ה- 35 למושב יונתן שברמת הגולן. ביקשתי מחברי המושב לספר מסיפורי המקום וכהרגלי, ביקשתי מכל דובר לבחור שיר הנקשר לסיפורו.
אחד מהם היה גם דוד ידין, הוא דידי, מיוזמי הקמת המושב ומראשוני המתיישבים בו. המושב נקרא על שם אחיו, יהונתן רוזנמן (אורנן) ז"ל, שנפל ברמת הגולן, ביומה הרביעי של מלחמת יום כיפור, י"ד תשרי תשל"ד, 10 באוקטובר 1973. רק יומיים אחרי סרן חוצב, שנפל ביומה השני של המלחמה.
דידי בחר את השיר "אחיי גיבורי התהילה", כשיר שלו. שאלתי אותו מדוע? והוא סיפר על הקווים בשיר שקושרים אותו לאחיו האהוב. השיר עוסק בחללי מלחמה, אמר. הוא חוזר כל הזמן על הביטוי "אחי", ואפילו נזכר בו השם יונתן, אחרון בניו של מתתיהו החשמונאי.
שני גיבורים, שסיפורים נקשר בשיר אחד שמהדהד עד לימי המכבים, לא הכירו זה את זה, אך לחמו בצוותא למען ההגנה על מדינתם, ונפלו זה לצד זה, ואיתם עוד רבים אחרים ששיר החנוכה הזה נקשר לגבורתם, מימי המכבים ועד ימינו.
***
בהכנת הכתבה נעזרתי גם בטורו של אורי הייטנר על השיר.
