לרגל העלאת סריקות כל גליונות עיתון "במחנה" לאתר אוסף העיתונות הדיגיטלי של הספרייה הלאומית, ולציון 30 שנה לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, חזרנו לראיון הראשון (למיטב ידיעתנו) שנתן המפקד הצעיר יצחק רבין בן ה-27. זו הכתבה האישית ביותר שהצלחנו למצוא על יצחק רבין, בטח על הצעיר שהיה, לפני שהפך לפוליטיקאי ולאיש ציבור.
הריאיון הופיע בגיליון מספר 13 של עיתון "במחנה", בנובמבר 1949, חודשים ספורים לאחר סיומה של מלחמת העצמאות. המראיין והכותב, שבתי טבת, היה צעיר מרבין רק בשנים מעטות. הוא מוסיף תיאורים שובי לב על הקצין הצעיר והמבטיח, שהיה אז סגן אלוף מנוסה קרבות: "מספר מבצעיו רב כמספר הנמשים שכיסו פעם את פניו", הוא כותב בהתפעלות. בגיל 26 בלבד מונה רבין להיות מפקד חטיבת הראל ואחראי על פריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות ועל הלחימה בה. בהמשך פיקד על כוחות גם בדרום הארץ ובסופה של מלחמת השחרור הפך לקצין המבצעים של חזית הנגב. תמיד, כך מתאר טבת, היה רבין "צעיר יחסית לתפקידיו".
העיתון "במחנה", בו מופיע הריאיון המדובר, ותיק יותר מהמדינה עצמה. הוא נוסד כבר ב-1934 כשבועון מחתרתי (ומשוכפל) של ארגון "ההגנה" וכתבו בו מגדולי הסופרים בארץ כמו לאה גולדברג ונתן אלתרמן. רק בתחילת 1948 הוא התחיל להיות מודפס ובסוף אותה שנה, לאחר שהוקם צה"ל, הפך רשמית ל"עיתון חיילי ישראל".
"כילד הוא מילא כרסו בספריו של ז'ול ורן, ובביתו חונך לחשיבה עצמאית ולנאמנות למחשבה זו" מספר טבת על ילדותו של רבין. כך, הוא חושף בפני הקוראים שמתוודעים אל רבין לראשונה, הגיע רבין התל אביבי ל"כדורי", בית הספר החקלאי בעמק יזרעאל, כי רצה להיות חקלאי ולמד שם במחזור הרביעי לקיומו. שם גם הכיר והתחבר עם יגאל אלון, בן המחזור הראשון בכדורי.
"רבין השקול, המתון, המחשב-בשכל-קר, בעל קול הבאס הנמוך ביותר שנשמע אי-פעם מעל האלחוט הקרבי של צה"ל" מתאר אותו טבת, ומנסה להיכנס לראשו של אותו מפקד ולוחם צעיר כשהוא מתייחס להצלחת ישראל במלחמה על הקמתה, כשרבין הצעיר מסביר לו את גישתו האנליטית לנושא: "ברגע שניגשים למלחמה כמו לכל מקצוע או מדע, שקיימים לגביו תהליכי התפתחות, ומנסים לבדוק מה הם הגורמים היסודיים ושיטת-השפעתו של כל גורם בכל מצב, מגיעים למסקנה שהדבר היסודי, שנדרש מאיש העוסק בנידון, הוא קו-מחשבה הגיוני, גמיש ובהיר."
כנציג הדור שגדל ב"הגנה" ואז בפלמ"ח, ומשם עשה את המעבר לצבא ההגנה לישראל, רבין נשאל על ידי המראיין, שבתאי טבת – מה סייע למעבר בין השירות במסגרת "ההגנה" לצה"ל: "איך אנשים קפצו את התהום הפסיכולוגי והחברתי שבין ההגנה לבין צה"ל, שבין הישוב העברי ובין מדינת ישראל", הוא ענה תשובה שמהדהדת להרבה תהפוכות ושינויים במדינה: "נמצאו לנו אנשים עם הגיון פשוט של דברים".
בשלב מסויים, המראיין מציג לרבין את הטיעון שהניצחון במלחמת העצמאות היה עניין של מזל. "הגדרת המילה מזל, במידה שמדובר על תוצאות המלחמה, אינה ברורה לי. ומדוע? – כי תוצאות כל מלחמה, או היאבקות אחרת כלשהי, הן פרי יחסי כוחות, ואי אפשר שתהיינה אחרות." עונה לו המפקד הצעיר. "אין למדוד את יחסי הכוחות אך ורק במספרי אנשים ובציוד, אלא באמת כל איש ואיש וביכולת, החל מהעורף הבלתי-לוחם, דרך הטוראי הלוחם וכל שלבי הפיקוד. רמת הלחימה היא סיכום הרמה השכלית, ההכרתית והמקצועית. כל נשק, שהופעל במלחמה זו, יעילותו הקרבית יכולה להשתנות מ-0% עד ל-100% בהתאם לאיש המפעילו".
בריאיון שיתף רבין באירוע הקשה ביותר שחווה במהלך חודשי המלחמה המתישים. המילים בהן הוא בוחר לתאר את האירוע מעטות, חפות מרגש, אך הן מגלות הרבה, בעיקר דרך מה שלא נאמר.
במהלך אפריל 1948, במשך שלושה ימים ולילות, עומדים רבין וחייליו מחטיבת הראל בבית מחסיר [כפר ערבי בהרי ירושלים, 2.5 ק"מ דרומית לבאב אל-ואד, ששימש בסיס להתקפות ערביות במלחמת השחרור – י.א.] אותו אך כבשו, תחת מתקפה בלתי פוסקת מצפון של כוחותיו של קאוקג'י [אחד ממפקדי הכוחות הערבים במלחמת העצמאות – י.א.] . לראשונה במלחמה, הם נתקלו בתותחים של האויב, תותחים ששימשו לריכוך לפני פלישה רגלית מתוכננת. הלוחמים תחת פיקודו של רבין היו מותשים, ולא היו מורגלים בפגיעת התותחים. "היה רגע ודימינו שלא נוכל להחזיק". סיפר רבין, המח"ט הצעיר שישב במטה. אבל יכול להיות שכן הייתה טיפת מזל בכל זאת שהשפיעה על האירועים?
"לאחר שיקול והתייעצות" כך נכתב בכתבה, "הוכרע לגייס את כל המאמצים ולנסות להחזיק מעמד עוד יום אחד. בתום היום הזה נשברה התקפת האויב ולמחרת לא חידש התקפתו".
ככל שהמשיך רבין להתקדם בתפקידיו, בדרגות בצה"ל ובהמשך בפוליטיקה הישראלית, הוא כמובן נתן יותר ויותר ראיונות לעיתונות. אך הם כבר היו ממלכתיים יותר, ונגעו לטקטיקות ואסטרטגיות צבאיות או שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים. ימים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים, בה כיהן כרמטכ"ל, ושוב הוביל את ישראל לניצחון מפואר, פורסם בעיתון "במחנה" ראיון נוסף איתו, בו הוא נשאל שאלה אישית: "מה הייתה הרגשתך האישית … כאשר נכנסת בשערי העיר?" עליה ענה: "קשה לבטא את הרגשתי במילים" והוסיף: "ראשית, הרי נולדתי בירושלים. שנית, את מלחמת השחרור בעיקרה ביליתי, אם אפשר לכנות זאת בילוי, בלחימה – ולחימה קשה, עקובת דם וממושכת – כמפקד חטיבת הראל בקרבות ירושלים. ושלישית – ככל יהודי, הרי העיר העתיקה, הכותל המערבי, יש בהם משהו, שודאי משוררים מסוגלים לבטא, אבל כל יהודי מרגיש זאת בעצמו."
האם יש משהו בריאיון עם רבין הצעיר שרומז על המשך הקריירה המפוארת שלו ותרומתו האדירה למדינה? בכל מקרה יש פה הצצה נדירה למהותו של האדם שהיה בתחילת דרכו, לקסם, לרגש ולחשיבה השקטה שלו, ולאהבתו ומסירותו לעם ולמדינה, שילוב שהביא אותו רחוק.
בעת תקופת כהונתו השנייה כראש ממשלת ישראל, בי"ב בחשוון התשנ"ו, 4 בנובמבר 1995, בתום עצרת למען השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, נרצח יצחק רבין ביריות אקדח בידי יגאל עמיר. השבוע ציינו 30 שנה לרצח.
