הטבעונות האידיאולוגית, המתפשטת בעולם, נראית כתולדה של אופנת הדאגה לאקלים, לשמירה על הטבע ולרווחת בעלי החיים על פני כדור הארץ. ואולם, מבט היסטורי אל העבר מעלה כי, לפחות בארץ ישראל, כבר בראשית המאה ה-20 החל לצמוח זרם אידיאולוגי צמחוני-טבעוני מובחן. עבור חבריו, הימנעות מאכילת בשר לא הייתה רק בחירה תזונתית, אלא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתחדשות של החלוץ העברי על אדמתו – אורח חיים ערכי ומוסרי, המשתלב ברציפות הרעיונית של מסורת מוסרית עתיקת יומין, של הצדק והחסד של העם היהודי השב לבנות את חייו בארצו.
חלוץ מפתיע ומרכזי של זרם זה היה האיש שנשא בכיסו, כבר משנות ה-30 של המאה הקודמת, את כרטיס חבר ההסתדרות מספר 1 — הסופר והעיתונאי אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, שנודע בראשי התיבות של שמו: אז״ר.
אז"ר, איש העלייה השנייה, עלה לארץ ישראל בשנת 1905, מרוסיה הצארית. הוא היה ממבשרי רעיון העבודה המאורגנת, ממקימי ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, וסופר פורה מאין כמותו, אשר חיבר ופרסם במהלך חייו לא פחות ממאה ספרים והאמין בכוחה של המילה הכתובה. לצד עיסוקיו הרבים בזירה הפוליטית, החברתית והספרותית, הוא דגל בצמחונות כהשקפת עולם, וניהל אורח חיים צמחוני באופן מוצהר.
לדידו של אז״ר הצמחונות לא הייתה גחמה אישית או ביטוי למצפון רך, אלא עיקרון יסוד בעל משמעות מוסרית, המסמן את הדרך לקיומה של חברה אנושית מתוקנת וצודקת. כך למשל כתב לאגודת הצמחונים בארץ ישראל: ״שמח אני מאוד כי ישנה אגודה כזאת בארצנו, בארץ הנביאים, התנאים והחסידים הקדמונים, שכל מגמתם הייתה לסלול בשביל עמם ובשביל העולם כולו מסילת היושר והצדק… מי שהוא זהיר בצער בעלי חיים ורחוק לגמרי מזלילת בשר של בעל חיים איזה שהוא, בוודאי יצליח בדרך החסידות של אהבת אדם באמת ולהתנהג עם בן אדם בחסד וברחמים״.
אין זה מפתיע, לפיכך, שכאשר התארגנה בירושלים בשנת 1940 קבוצת טבעונים, אשר ביקשה להקים ארגון ממוסד ורשמי שיקדם את הרעיון החדשני והנועז של טבעונות בארץ הקודש, פנו אנשיה גם אל אז"ר, והזמינו אותו להשתתף ולקחת חלק פעיל באירועים שערכו. בהזמנה ששלחו לאז״ר התל אביבי, לרגל חנוכת הסניף (״מועדון״) הירושלמי, צוין, בין היתר וכצפוי, כי הכיבוד שיוגש יהיה על טהרת הפירות, מתוך נאמנות לערכים המנחים את הדרך.
הקשר שטיפח אז״ר עם חלוצי הטבעונות תרם בדיעבד לתיעוד ראשית פעילותם בישראל, להנצחת תפיסת עולמם ולהגדרתם העצמית המקורית. מסמכים שהשתמרו בעיזבונו האישי והמופקדים כיום במכון לבון – הארכיון והספרייה לחקר תנועת העבודה, חושפים כי הטבעונים ביקשו להבהיר באופן חד-משמעי שאינם מזדהים פוליטית, וכי הגוף שהקימו הינו ״בהחלט על-מפלגתי״, מנותק מכל שיוך אידאולוגי קונקרטי, להוציא את הטבעונות כמובן. הם אף הגדירו את עצמם במונח ״שוחרי טבעוניות״ – ככל הנראה במטרה לכלול גם את מי שאינם מקיימים בקפדנות את כללי התזונה הקפדניים, אך מזדהים עם רוח הרעיון ועם עקרונותיו.
הם הבדילו את עצמם באופן ברור גם מן הצמחונים, שלדבריהם נעים על סקאלה רחבה: ישנם ביניהם כאלה המקלים, "האוסרים על עצמם מזונות הכרוכים במישרים בהריגת בעל חיים", ולעומתם ישנם המחמירים, "המתאפקים מאכילת מזונות כלשהם שבאים מבעל-חי". לשיטתם של ראשוני הטבעונים בארץ, הם נבדלים מהצמחונים כקבוצה מובחנת בכך שהם שואפים, כדבריהם, להתאים ״את כל הליכות חיינו – כגופים, כנפשיים, כרוחניים – לדרישותיה וצוויה של הטבע שלנו… בראש ובראשונה את תזונתנו, אך גם את חיי המין, את אופן הפרשת הפסולות מן הגוף, את ההלבשה, את הדירה, את העבודה ואת התנועה, כמו גם את השימוש בשמש, באוויר ובמים… – השקפת עולם המבוססת על ביקורת מדעית חמורה״.
את בשורת החיים החדשנית והכוללת שלהם – אשר לטענתם "מתיישבת כליל עם הטוב והנכון והאמיתי שבכל שיטות הפילוסופיה הרציניות, ועם הטוב והאמיתי שבמיסטיקה העמוקה של כל העמים ושבדתות המפותחות" – מבקשים טבעוני ארץ ישראל להפיץ ולהחדיר ״לתוך השדרות הרחבות ביותר של העם החולה מבין העמים, עמנו הרצוף הדווי, הן ביישוב והן בתפוצות הגולה״, דהיינו – העם היהודי.
החברה הפיצה שאלונים שנועדו להפצה "בין טבעוניים, צמחוניים ואוהדי רעיונות כאלה" – כלומר, בקרב ציבור מתעניינים רחב. העונים לשאלון התבקשו לפרט ולספר על הקשיים המלווים אותם, הן "מבחוץ" – כלומר מצד החברה הסובבת, והן "מבפנים" – מן ההיבט האישי. בנוסף לכך, אם הזדהו כטבעונים או צמחונים, נתבקשו להרחיב בדבריהם גם על שיפורים שחלו במצב בריאותם, הן מבחינה גופנית, הן מבחינה רוחנית, וכן – ואף זאת הודגש – על שינויים לטובה ״מבחינה מוסרית״.
היתה לחלוצי הטבעונות תוכנית מעשית שכללה את הצפוי מארגון אידאולוגי מגובש ומסור לרעיון: להקים ולייסד ארגון כלל-ארצי, אשר יפעל במקביל לארגון ה"שוחרים", לארגן סדרות של הרצאות פומביות לקהל הרחב, וכן להקים ספרייה ייעודית שתאגור ותכנס לתוכה ספרות מגוונת – הן רפואית והן דיאטטית – ולצידה "ספרי פילוסופיה״ ו״ספרי מיסטיקה״.
ואולם, הרעיונות לא נעצרו בגבולות התעמולה והפצת ידע רעיוני והתרחבו לביסוס תשתיות חברתיות ופיזיות. הם תכננו להקים מסעדות טבעונים ברחבי הארץ, לעלות על הקרקע ולהקים יישובים של טבעונים שיחיו על פי עקרונות השיטה, ואף – ברוח התקופה ובדומה לארגונים אחרים שקמו סביבה – להקים קופת חולים ייחודית ואפילו לבנות בתי חולים שיתמחו בדרכי "ריפוי טבעוני".
